הפינה של זהר: מה עדיף - משכורת או דיבידנד? לצפייה

 

שאלת מיליון הדולר

אם אתם מחזיקים בחברות שלכם באופן אישי (בין אם אתם בעלים יחידים ובין אם מספר בעלי מניות) ואתם רוצים למשוך את רווחי החברה, יש לכם לבחור בין שתי דרכים לעשות זאת:

1. לקבל משכורת כעובד מן המניין של החברה;

2. דיבידנד.

לבחירה הזו יש משמעות מיסויית רבה, שכן משכורת מהווה הוצאה מוכרת במישור החברה והכנסה החייבת במס ובדמי ביטוח לאומי במישור בעל המניות.

לעומת זאת, דיבידנד הוא משיכת רווחי החברה לאחר תשלום המס בגינם. כלומר, מדובר במשיכת הרווח (ולא בהוצאה בידי החברה) שחייב בשיעור מס קבוע של 30% לאחר מס חברות ופטור מדמי ביטוח לאומי.

 

אז מה בכל זאת עדיף מבחינת מס?

אם בעל המניות יבחר למשוך את הרווחים בדרך של משכורת - בהנחה שהוא נמצא כבר מעל לתקרת הביטוח לאומי (מעל 526,000 ש"ח) ובמדרגת המס השולי הגבוהה ביותר – אז  הוא יגיע במקרה הטוב ל- 47% מס.

לעומת זאת, אם הוא יחלק דיבידנד הוא יגיע למס מצטבר של 46%.
כך  יוצא שבסכומים שמעל לתקרה של ביטוח לאומי יש כדאיות לדיבידנד ולא למשכורת עם חיסכון במס בגובה 1%.

החיסכון הזה במס גודל עוד יותר כאשר לבעל המניות יש הכנסה חייבת מעל 649,000 ₪.
זאת בגלל שבמצב כזה מוטל עליו מס נוסף שנקרא מס יסף, מעין "מס לעשירים", בשיעור של עוד 3%. חשוב להדגיש שמס זה יוטל רק על ההכנסה מהדיבידנד במישור האישי ולא במישור החברה.

במקרה הזה, נטל המס הכולל מדיבידנד יהיה 48.4%, והמס השולי המקסימלי במידה שמדובר במשכורת הוא 50%. ככה שהחיסכון, כמו שאמרתי, במצב הזה הוא יותר גבוה, ועומד על 1.6% לטובת חלוקת דיבידנד.

 

ומה לגבי המשקיעים?

מעבר לחיסכון במס, יש גם כאלה שיגידו שחברות שמחלקות באופן קבוע חלק מרווחיהן כדיבידנד, זוכות לנקודות זכות רבות בקרב המשקיעים שלהן. זאת מאחר שהסחירות שלהן עולה והן הופכות להיות יותר אטרקטיביות כלפי חוץ.

לעומתם, יש את אלה שמתנגדים לטקטיקה של חלוקת דיבידנדים וטוענים שהחברות צריכות לשמור על הרווחים שלהן ולהשקיע אותם בעצמן, כדי לייצר תשואה גבוהה יותר למשקיעים - שיפגשו את הכסף על ההשקעה שלהם רק כאשר ימכרו חלק מהחברה או את כולה במימוש המניות שבבעלותם.

 

 צרו קשר עם המומחים שלנו >