מאמר:

פיצול האישיות של שיטת השווי המאזני

22 דצמבר 2015

אודי גרינברג וסער לוינסון, המחלקה המקצועית BDO זיו האפט |

פיצול האישיות של שיטת השווי המאזני – לא הגיע הזמן למצוא מרפא להפרעה מאשר לטפל בסימפטומים שלה?

פעם חשבו שכדור הארץ הוא שטוח.

פעם חשבו שעישון זה טוב לבריאות.

והיום יש שחושבים ששיטת השווי המאזני מספקת מידע כספי רלוונטי, מהימן ומובן למשתמשי הדוחות הכספיים.

 

בהתאם לתקן חשבונאות בינלאומי 28 (IAS) השקעות בחברות כלולות ובעסקאות משותפות, שיטת השווי המאזני היא שיטה לטיפול חשבונאי, לפיה ההשקעה מוכרת לראשונה לפי העלות ומותאמת לאחר מכן בגין שינוי לאחר הרכישה בחלקו של המשקיע בנכסים נטו של הישות המושקעת.

 

IAS 28 אמנם קובע כיצד יש ליישם את שיטת השווי המאזני (וגם את זה באופן חלקי בלבד כפי שיוסבר  בהמשך), אך הוא אינו מסביר מה שיטת השווי המאזני מנסה לשקף בדוחות הכספיים או מדוע השימוש בה הוא נאות. היעדר הסברים כאמור הביאו לשונות רבה בפרקטיקה ביישום שיטת השווי המאזני. חלק מאותם תחומים בעייתיים הינם: שינויים בשיעורי החזקה; שינויים בנכסים נטו של הישות המושקעת שהוכרו ישירות בהון (ראו דיון בהמשך); הטיפול העוקב בתמורה מותנית; עסקאות בין-חברתיות בין שתי חברות המטופלות לפי שיטת השווי המאזני; ועוד רבים וטובים.

 

הסוגיה המרכזית שנדונה לגבי שיטת השווי המאזני הינה – האם מדובר באיחוד-בשורה-אחת או בשיטת מדידה? מעיון בהוראות IAS 28 לא תגיע הישועה. מצד אחד, סעיף 26 ל-IAS 28 מציין כי רבים מהנהלים  המתאימים ליישום שיטת השווי המאזני דומים לנוהלי האיחוד (כגון ביטול של רווחים והפסדים מעסקאות בין-חברתיות) ושהעקרונות שבבסיס הטיפול החשבונאי ברכישה של חברה בת מאומצים גם לרכישה בהשקעות המטופלות לפי שיטת השווי המאזני – דבר המעיד על איחוד-בשורה-אחת. מצד שני, הטיפול החשבונאי בהתאם ל-IAS 28 בפריטים רבים, כגון הפסדי החברה המושקעת (לא מכירים בהפסדים מעבר  לסך ההשקעה), ירידה בשיעור ההחזקה (סיווג מחדש של החלק היחסי של רווח כולל אחר לרווח או הפסד) וירידת ערך מוניטין (אינו נבחן בנפרד לירידת ערך), אינו עקבי עם עקרונות האיחוד ומעידים כי מדובר בשיטת מדידה. שאלה זו גם הביאה בשנים האחרונות גופי תקינה שונים לפרסום ניירות דיון בנושא[1].

 

שיעור בהיסטוריה (עבר)

 

במאמר שפורסם על ידי Christopher Nobes[2] בשנת 2002, אשר סוקר את ההיסטוריה של שיטת  השווי המאזני ואת הסיבות השונות לשימוש בה, מציין המחבר נסיבות שבהן נעשה בעבר שימוש בשיטת השווי המאזני:

  • איחוד-מקדמי – כחלופה לטיפול חשבונאי בחברות בנות, לפני שעקרונות האיחוד המלא הפכו להיות  כלל חשבונאי מקובל (כיוון שהצגה בדוחות הכספיים של נכסים ושל התחייבויות שאינם שייכים לישות המדווחת נחשבה כבלתי נאותה).
  • איחוד-תחליפי – כחלופה לאיחוד מלא, כאשר כללי החשבונאות אסרו איחוד של חברות בנות במצבים מסוימים (למשל, במקרה של קיום שוני מכריע במהות עסקי החברה האם לעומת מהות עסקי החברה הבת, כאשר השליטה היא ארעית או כאשר שיעור ההחזקה של הזכויות שאינן מקנות שליטה הינו גדול).
  • איחוד-לכאורה – יישום גם בדוחות הכספיים הנפרדים, על מנת שההון של החברה האם יהיה זהה להון בדוחות הכספיים המאוחדים.
  • איחוד-למחצה – לשם הכללה של חברות כלולות ושל עסקאות משותפות, כמוסבר בהמשך.

כפי שניתן להבחין, במרוצת השנים שיטת השווי המאזני באה לפתור סוגיות שונות בדיווח הכספי. לא פלא, אם כך, שהתפתחו דעות שונות באשר למהותה.

 

עם זאת, עוד ניתן להבחין שמרבית הסוגיות שצוינו לעיל כלל אינן רלוונטיות בתקינה הבינלאומית של ימינו. הבעיות שהאיחוד-המקדמי והאיחוד-התחליפי באו לפתור אינן קיימות עוד, שכן תקן דיווח כספי בינלאומי 10 (IFRS) דוחות כספיים מאוחדים דורש מישות (שאינה ישות השקעה) לאחד את כל החברות הבנות שלה.  באשר לאיחוד-לכאורה, יישום שיטת השווי המאזני אינו מביא לפיתרון המיוחל, שכן בהתאם לתקני הדיווח הכספי הבינלאומיים, יישום שיטת השווי המאזני בדוחות הכספיים הנפרדים להשקעות בחברות בנות לא מביא בהכרח לכך שהון החברה יהיה זהה להון המיוחס לחברה האם בדוחות הכספיים המאוחדים.

 

בשנות ה-70 של המאה ה-20, השימוש בשיטת השווי המאזני הפך להיות טיפול חשבונאי נפוץ לגבי חברות כלולות וישויות בשליטה משותפת (כיום, עסקאות משותפות) בדוחות הכספיים המאוחדים. אחד הסיבות לכך הייתה כמענה לחשש שחברות ניהלו את פעילויותיהן באמצעות חברות שלא עמדו בהגדרה "הנוקשה" של חברה בת. טיפול חשבונאי בישויות כאמור בעלות והכרה בהכנסה על בסיס חלוקות שהתקבלו נחשבה כמידה לא ראויה להכנסה שהופקה על ידי החברה המשקיעה, משום שייתכן שלחלוקות שהתקבלו יהיה קשר מועט לתוצאות הפעולות של אותן ישויות.

 

סיפורה של טיוטה (העבר הפחות רחוק)

 

תחילתה של טרגדיה יוונית זו הינה בחודש מאי 2011. במסגרת דיוני הוועדה לפרשנויות של דיווח כספי בינלאומי לאותו חודש עסקו חברי הוועדה בשאלה עתיקת יומין – מהו הטיפול החשבונאי בשינויים בהון של חברה המטופלת בשיטת השווי המאזני שאינם נובעים מרווח או הפסד או מרווח כולל אחר ושאינם חלוקות של דיבידנדים?

 

שינויים בהון של חברה כלולה או עסקה משותפת שאינם נובעים מרווח או הפסד או מרווח כולל אחר או מחלוקת דיבידנד ("שינויים אחרים בהון"), הם, לדוגמה, הנפקה של מניות על ידי החברה המושקעת, גידול בקרן הון תשלום מבוסס מניות, המרה למניות של איגרות חוב להמרה, רכישה של מניות באוצר, ועוד. בשונה ממה שסטודנטים לחשבונאות עשויים לחשוב, התקינה הבינלאומית לא קובעת מהו הטיפול החשבונאי לשינויים אחרים בהון של חברה המטופלת לפי שיטת השווי המאזני[3] (הפרקטיקה המקובלת בישראל מבוססת במידה רבה על הטיפול החשבונאי בתקינה הישראלית).

 

ננסה לתאר בקצרה את השתלשלות האירועים. לאחר דיונים לא מעטים בסוגיה, דעתו של הצוות המקצועי של המוסד לתקני דיווח כספי בינלאומיים (staff of the IFRS Foundation) שניתח את הסוגיה הייתה שאותם שינויים צריכים להיות מוכרים ברווח כולל אחר. לדוגמה, אם חברה כלולה מעניקה תשלום מבוסס מניות הוני לעובדים שלה, בספריה היא רושמת הוצאה כנגד קרן הון. החברה המשקיעה תכיר בחלקה בהוצאה (צד החובה) כחלק מ"רווחי האקוויטי", אך מנגד תכיר בהכנסה (צד הזכות) באותו סכום ברווח כולל אחר.

 

מרבית חברי הוועדה לפרשנויות של דיווח כספי בינלאומי לא הסכימו עם המלצת הצוות המקצועי. ראשית, הם טענו (ובצדק) שהפריטים שמוכרים ברווח כולל אחר מהווים רשימה סגורה ולא ניתן להכיר ברווח כולל אחר בפריטים שאינם נדרשים או מותרים במפורש על ידי תקני ה-IFRS. מעבר לכך, הם סברו כי הטיפול החשבונאי המתאים תלוי בסוג העסקה: למשל, הטיפול במענקי תשלום מבוסס מניות הוניים אינו זהה לטיפול החשבונאי כאשר החברה הכלולה מנפיקה מניות לחיצוניים וכתוצאה מכך שיעור ההחזקה של החברה המשקיעה בחברה הכלולה יורד. לדעתם, בעסקאות מסוימות יש להכיר בשינוי ברווח או הפסד, חלקן צריכות להיחשב כרכישה נוספת של זכויות בחברה המושקעת, ובמקרים מסוימים כלל לא נדרש טיפול חשבונאי. גישתם הייתה הקרובה ביותר לפרקטיקה המקובלת בישראל, אותה העבירו הלאה למועצה לתקני חשבונאות בינלאומיים (IASB) כהמלצה לתקן את 
IAS 28 בהתאם.

 

 

כאשר הסוגיה הועברה ל-IASB לצורך דיונים על תיקון IAS 28, חברי ה-IASB לא ממש ראו עין בעין עם חברי הוועדה לפרשנויות. גם בין חברי ה-IASB עצמם היו חילוקי דעות משמעותיים לגבי הטיפול החשבונאי  המתאים, אולם רבים הסכימו שהגישה של הוועדה לפרשנויות אינה מוצלחת, מהסיבה שהוועדה "הצמידה" טיפול חשבונאי ספציפי לעסקאות ספציפיות, וב-IASB חששו שבכך לא יינתן מענה גורף ומבוסס עקרונות  לגבי כלל השינויים האחרים בהון האפשריים. הם גם לא הסכימו להמלצת הצוות המקצועי להכיר בשינויים הללו ברווח כולל אחר, ובסוף הוחלט, שעד לפרויקט מקיף יותר בנושא, הכי נכון יהיה לקבוע פיתרון זמני, לפיו שינויים אחרים בהון של חברה כלולה יוכרו גם כן ישירות בהון של החברה המשקיעה.

 

בעקבות החלטת ה-IASB האמורה, פורסמה בנובמבר 2012 טיוטה לתיקון IAS 28 להערות הציבור (לטיוטה - לחץ כאן). התגובות, בלשון המעטה, לא היו אוהדות במיוחד. אבל למרות שמרבית המגיבים הסכימו שהטיפול החשבונאי שהוצע בטיוטה אינו מתאים, מספר הדעות לגבי מהו הטיפול החשבונאי הנכון היה כמספר מכתבי התגובה. מה שקרה לאחר מכן הוא אחד הדברים היותר מוזרים שנתקלנו בהם בתהליך התקינה הבינלאומי.

 

לא ממש ברורה הסיבה לכך, אבל כאשר הצוות המקצועי ניתח את התגובות שהתקבלו לטיוטה, בבואו להציג את ניתוח התגובות וההמלצות להמשך בפני הוועדה לפרשנויות, התקבלה החלטה לחזור על המלצתם המקורית להכיר בשינויים האחרים בהון ברווח כולל אחר. חברי הוועדה לפרשנויות כנראה אמרו לעצמם שאם הצוות המקצועי בחר להתעקש על עמדתו המקורית, אז גם להם מותר. הם דחו את המלצת הצוות המקצועי והעבירו ל-IASB המלצה לתקן את IAS 28 בהתאם לאותה המלצה שנתנו לפני שפורסמה הטיוטה. חברי ה-IASB לא התרשמו, דחו את המלצת הוועדה לפרשנויות, והמשיכו לדון על ההצעה שלהם להכרה בהון. "איך שגלגל מסתובב לו..."

 

בסופו של דבר, לאחר שלא הצליחו להגיע להסכמה מלאה בינם לבין עצמם, ובהתחשב בתגובות השליליות הרבות שקיבלו על הטיוטה, התקבלה החלטה ב-IASB לזנוח את התיקון שהוצע בטיוטה.

 

תיקונים, תיקונים, תיקונים (הווה)

 

למרות הסאגה הכושלת בתיקון האמור לעיל ל-IAS 28, ואולי בעצם בגללה, לא ויתרו ב-IASB על הרצון לעשות תיקונים שקשורים ליישום שיטת השווי המאזני.

 

באוגוסט 2014 פורסם תיקון לתקן חשבונאות בינלאומי 27 (IAS) דוחות כספיים נפרדים, אשר מאפשר לחברות ליישם את שיטת השווי המאזני גם בדוחות הכספיים הנפרדים (רק על הבעיות שביישום שיטת השווי המאזני בדוחות כספיים נפרדים צריך מאמר שלם). "למה דוחות כספיים נפרדים לפי IFRS אמורים  לעניין אותי?" חלקכם בטח שואלים. ובכן, רשות ניירות ערך פרסמה הצעת חקיקה בעניין מידע כספי נפרד, במסגרתה מוצע להחיל את IAS 27 על הכנת דוחות סולו.

 

חודש לאחר מכן, פורסמו תיקונים ל-IAS 28 ול-IFRS 10 אשר שינו את הטיפול החשבונאי במכירה או בהשקעה של נכסים בין חברה משקיעה לבין חברה כלולה / עסקה משותפת שלה[4]. במקור, התיקונים הללו נוצרו כדי לתת מענה לסתירה שהייתה קיימת בין שני התקנים הללו בטיפול החשבונאי במכירה של חברה בת לחברה כלולה או לעסקה משותפת. אלא מה, מסתבר שהתיקונים הללו יצרו סתירה אחרת בין סעיפים שונים של IAS 28. כתוצאה מכך, ב-IASB עובדים כרגע על טיוטה שתתקן את התיקון. הטיוטה הזו תכלול גם תיקון נוסף ל-IAS 28 שנועדה לטפל בסוגיה אחרת ביישום שיטת השווי המאזני – מה עושים כאשר סכום ביטול רווח שנבע מעסקה בין-חברתית בין חברה משקיעה לבין חברה כלולה / עסקה משותפתשלה גבוה מהערך בספרים של ההשקעה. לפי נוסח מקדמי של הטיוטה, גם היא אינה חפה מבעיות.

 

להיות או לא להיות? (עתיד)

 

במצבה הנוכחי, שיטת השווי המאזני היא כמו המכונית הישנה של סבא, לפני כ-30 שנה כשהוא קנה אותה היא נראתה חדשנית ונוצצת, אבל היום מדובר בגרוטאה שמצריכה ביקורים בלתי פוסקים במוסך, ובכל פעם שהיא עוברת תיקון, בטעות נוצר נזק בחלק אחר בה. ובכל זאת, למרות ניסיונות השכנוע שכבר יקנה מכונית חדשה, סבא כבר כל כך רגיל אליה ומסרב להחליפה.

 

לאחר ששיטת האיחוד היחסי, אחותה החורגת של שיטת השווי המאזני, פסה מן העולם החשבונאי הבינלאומי, אולי הגיע הזמן לשקול גורל דומה גם עבור שיטת השווי המאזני. מדובר בשיטה חשבונאית שהבסיס הקונספטואלי שלה לא ממש ברור ושהיישום שלה כרוך במורכבות רבה ובחוסר עקביות לא רק עם תקני IFRS אחרים, אלא גם בין הדרישות שלה עצמה.

 

בחודש יוני 2014 החלו ב-IASB בפרויקט מחקר לגבי שיטת השווי המאזני. עם זאת, נראה כי הפרויקט  יתמקד בדרכים לפשט את היישום של שיטת השווי המאזני מאשר בשאלת נאותות השיטה עצמה.

 

עד למציאת המרפא המתאים, הנה שתי הצעות לשיפור תסמיני שיטת השווי המאזני:

  • לא עוד ביטולים בין-חברתיים – חברות כלולות ועסקאות משותפות לא מהוות חלק מהקבוצה  המאוחדת, ולכן אין לדעתנו הצדקה לבטל את חלק החברה המשקיעה ברווחים והפסדים הנובעים מעסקאות בינה לבין החברות שמטופלות לפי שיטת השווי המאזני. רק התיקון הזה יביא להקלה רבה ביישום של שיטת השווי המאזני, באופן כזה שהתועלת תהיה רבה מהעלות.
  • ביטול/הבהרת המושג "השפעה מהותית" – תגידו מה שתרצו על IFRS 10 – שהוא ארוך, מסורבל, מופשט מידי ומנותק מהפרקטיקה – אבל לפחות מושג השליטה שבבסיסו הוא ברור. לא כך לגבי השפעה מהותית. "הכוח לקחת חלק בהחלטות" ניתן לפירוש בדרכים שונות על ידי אנשים שונים. גם כלל האצבע של החזקה ב-20% מהון המניות הוא שרירותי לחלוטין. מדוע לא 25% (כפי שנקבע בעבר בהולנד) או %⅓33 (כפי שנקבע בעבר בצרפת) או בכלל 10% (כפי שנקבע בעבר באיטליה)? אמנם IAS 28 קובע שמדובר בחזקה הניתנת לסתירה, אבל בפועל סף ה-20%% מיושם  לא מעט בצורה דווקנית. אם הותרת הטיפול לפי שיטת השווי המאזני לגבי עסקאות משותפות בלבד נשמע רדיקלי מידי, אז לפחות לחשוב על בסיס ברור יותר כתנאי ליישום שיטת השווי המאזני.

 

 

המאמר להלן פורסם במסגרת הניוזלטר הרבעון הראשון של משרד BDO זיו האפט. חלק זה של  הניוזלטר מוקדש לדיונים בסוגיות ובהתפתחויות בתקינה הבינלאומית. הדעות המובאות במאמרי הדעה הן של הכותבים בלבד, ואינן בהכרח משקפות את עמדת פירמת BDO זיו האפט או את עמדת רשת BDO הבינלאומית.