תהליכי הייצור של חברות רבות מותירות בסופן אשפה שאינה ממוחזרת כיום. קצב הצריכה גובר ואיתו ייצור גובר של חומרים לא מתכלים הפך את ייצור חומרים אלו למשתנה בעל תפקיד חשוב בבניית אסטרטגיה העסקית, התפעולית ורגולטורית של חברות רבות.
חברות עסקיות מונעות לפעולה כאשר יש הזדמנות לייצר רווח ו/או לחילופין יש איום חריף על רווח שהן נהנות ממנו כיום אם הן לא יבצעו צעדים כלשהם. מתוך זווית ראיייה זו, אסקור במאמר שלהלן כמה דוגמאות בולטות לשיקולים השונים הכרוכים בהתמודדות עם המגמות הסביבתיות.
1. המצב הברור הוא שהרגולטור מכריח את החברה המייצרת לטפל בפסולת שנוצרה ממוצריה ואם לא תעשה זאת, יוטל עליה "קנס"- כלומר מוטיבציה כלכלית שלילית. דוגמא לכך, הינה חוק האריזות. במצב כזה אין לחברה ברירה. אם היא רוצה להמשיך לעשות עסקים בתחום, היא צריכה למצוא מנגנון שיאפשר לה לעמוד ברגולציה וההיבט הסביבתי יילקח בחשבון בתכנון האסטרטגיה שלה ובמודל הרווח וההפסד שלה.
2. היכולת ליצר מהאשפה כסף – מבחינה עסקית זה המצב ה"קל" ביותר. ישנה טכנולוגיה שיכולה למחזר את האשפה ולהפוך אותה לבעלת ערך המצדיק את עלות האיסוף, השינוע, המיון, ולאחר מכן הטיפול שייצור ממנו חומר גלם בעל ערך בשוק. במקרה כזה אפשר גם לשלם כסף ללקוח כדי לעודד אותו לסייע באיסוף מאחר ויש כדאיות כלכלית מודל העסקי, לדוגמא: יזם גרמני מצא דרך להשתמש בחלקים מחיתולים ישנים ולהפוך אותם לחומר גלם ממנו ניתן לייצר משטחי פלסטיק קלים שטובים להובלה אווירית בכיוון אחד. מגמה זו מאפיינת חברות רבות שמפתחות את הטכנולוגיה ובמקרים רבים הופכות לחלק מחברות גדולות יותר . ציר זה מתאפיין בחדשנות ומשופע בחברות סטארט אפ.
3. לחץ על הלקוחות של היצרן – הרגולטור מכריח את הלקוח של היצרן לנקוט בפעולות בעלות עלות כלכלית כדי לנהל את האשפה ובמקביל נוקט באכיפה אפקטיבית (קנסות וכו) במידה והוא לא עושה זאת. במקרה כזה, היצרן יכול להיות מונע משתי מוטיבציות: 1. המתחרה שלו יציע פתרון ללקוח (ימכור לו את המוצר וגם ייתן לו פתרון לסילוק הזבל ואז הלקוח יעדיף לקנות מהמתחרה) ו/או 2. הלקוחות יקנו פחות ויחפשו פתרונות אחרים שסובלים מבעיה פחות קשה של ייצור אשפה. משום שיש קנס כלכלי שלילי ללקוח, הפתרון שווה לו כסף לכן הוא ישתף פעולה וגם יהיה מוכן לשלם עבור השירות (מדובר על איסוף, מיון, הובלה וסילוק הזבל בעזרת טכנולוגיות מתאימות). היצרן בדרך כלל יחבור לגופים מתמחים נוספים כדי להעניק את השירות של הטיפול באשפה ללקוח וישיג בכך יתרון תחרותי על פני יצרנים שלא יעשו כך.
4. לחץ על לקוחות היצרן, אך ללא שיניים אמיתיות במקרה והלקוח לא מציית – יש רגולציה אבל אין אכיפה אמיתית. זה מצב אפור שבו עדיין רוב הלקוחות לא מוכנים "לשלם" עבור שירות הסילוק ומעדיפים לעבור על החוק כי אין אכיפה ממשית. כאן היצרן ינסה להעריך את ציר הזמן כדי לקבוע כמה זמן יחלוף עד שתהייה אכיפה ומתי כדאי לו להתחיל להיות מעורב. למשל הוא יכול להתחיל עם הלקוחות שלא רוצים לעבור על החוק ומוכנים לשלם עבור השירות וכאשר תהייה אכיפה ממשית, הוא יהיה במצב טוב לנצל אותה ו/או הוא יהיה מוכן לממן הפסדים בטווח ביניים וכדומה. אופציה אחרת, הינה שהרגולטור מוכן לשלם לייצרן תמריץ/סובסידיה עבור השירות (במקום להוציא כסף על אכיפה לשלם ליצרן שיבצע את השירות מבחינת הלקוח ללא תשלום. במקרה כזה הלקוח יעדיף לשתף פעולה ולא לעבור על החוק, או אפילו לשלם ללקוח ליצור מוטיבציה להיות חלק מהתהליך – לדוגמא תשלום עבור בקבוק שמוחזר).
5. סיבסוד צולב - כדאי ליצרן לנקוט בפעולות שעולות לו כסף אבל מעניקות לו תדמית אשר מסייעת לו בעסקיו יותר מהתשלום עבור הפעולות האלו (למשל הוא מכוון לקהל אשר קונה רק מחברות שעוזרות לסביבה).
לסיכום: כאשר השרשרת פועלת כהלכה ורק אם יש מימון הולם לעלות של התפעול שלה, אזי ניתן יהיה למצוא פתרון לבעיית המחזור של האשפה הנוצרת בתהליך הייצור. למרות שניתן למצוא לבעיית ייצור האשפה פתרון זמני, היא מהווה בטווח הארוך נטל המכביד על כמה מישורים והיא שיקול שיש לקחת אותו בחשבון, בצירוף עלות הפתרונות האפשריים, בכל תכנון של מהלך העסקי. רצון טוב ומילים יפות מניעים לפעולה אנשים וקבוצות יחידי סגולה אבל לא את הקהל הרחב ואת המרחב העסקי הגדול.