זה נכון שבכל דור קיים עיסוק בקומרס והגישה בכל פעם קצת משתנה או יותר נכון מתעדכנת. אם בדור הX היתה עליתו של הe-commerce (עם אמזון ואיביי), משם התקדמנו לדור הY עם הMe Commerce (עם עליתו של הD2C וה-On demand) והיום, אנחנו מגיעים לRe:Commerce עם דור הZ.
פעם קנינו בגדים, תלינו אותם בארון ולבשנו אותם מספר פעמים (או שלא). בסופו של דבר, הם נתרמו או נזרקו לפח. אך הדברים משתנים, שכן, מסחר מחדש באופנה הכולל: השכרה ומכירה חוזרת - הופך לחלק גדול יותר מתעשיית הקמעונאות.
השכרה כפתרון
שוק ההשכרה גדל, Rent the Runway, היה החלוץ בתחום וכיום בן עשור ורווחי. שוק השכרת הביגוד אונליין העולמי צפוי לצמוח מדי שנה בלמעלה מ- 10% ב4 השנים הבאות, על פי סקר של MarketWatch.
שוק מכירת אופנה יד שניה מתרחב פי 21 יותר מהקמעונאות המסורתית ב3 השנים האחרונות, על פי ה-Fortune.
כיום, בסיס המנויים של Rent the Runway חצה 11 מיליון חברים.
הרעיון של השכרת בגדי יוקרה התפתח מתופעה שכאבה לקמעונאים והיא שלקוחות היו קונים בגדים לאירוע ומחזירים אותם ביום שאחריו. הבעיה הזו שצצה לקמעונאים הוכיחה שיש כאן כאב צרכני ששווה לתת עליו מענה.
נראה שמשהו השתנה בתפיסה. דור הZ נהנים לחסוך ולגרוס את השאריות האחרונות של המבוכה החברתית סביב מקומות כאלה ולעצב מחדש את הדימוי שלהם ליעדי קניות אופנתיים.
יד שניה זו לא בושה
אחד החברות המשמעותיות בשוק היד השניה הוא, ThredUP, שהוקמה בשנת 2009 כחברת החלפת חולצות גברים וכיום, שוק למכירה חוזרת של צרכנים ומייצגת למעלה מ- 35,000 מותגים. ריינהרט, המייסד, טוען כי סך בגדי הלבשה יד שנייה יוכפל בעוד 5 שנים ויגיע ל -51 מיליארד דולר. אחת הסיבות לכך היא דאגה הולכת וגוברת בקרב הצעירים מההשפעה השלילית של האופנה על שמירה על הסביבה.
אחד הגורמים העיקריים להצלחה של thredUP הוא שירות קל לשימוש, החברה מספקת ללקוחות שקיות בתשלום מראש למילוי, מרימה את השקיות מפתח דלת הלקוח ואז מפצה אותם על פריטים שנקבעו כי ניתן יהיה לשחזר אותם. אנשים יכולים לקנות בגדים משומשים באתר.
האם קמעונאים צריכים להרגיש מאוימים מהגידול של שוק היד שניה? לא בהכרח. ThredUP, לדוגמא, יצרה שותפויות עם קמעונאים גדולים כמו מייסי ו- Jcpenney, וכעת היא מפעילה למעלה 100 שיתופי פעולה. יש כאן גם הזדמנות כי הנתונים מוכיחים כי הצרכנים צורכים בגדי יד שניה בתדירות גבוה בהרבה יותר מאשר פריטים חדשים.
כמובן, שהמגמה של Re:Commerce אינה רק בענף האופנה וקיימת במגוון ענפים, ראו לדוגמא את האתרים למוצרי אלקטרוניקה: Momox ReBuy ו- Quoka.de המאד מצליחים.
פחות בעלות ויותר חוויות
המעבר לכיוון השכרת בגדים ומכירה חוזרת משקף את המתרחש בענפים נוספים: פחות רכישה ובעלות, פחות עלות ויותר חוויות לזמן מוגבל. עסקים בכלכלת השיתוף כמו: Spotify, Netflix, Uber ו- Airbnb הם דוגמאות לשינוי שיטת הצריכה שמאפשר מתן גישה במקום רכישת בעלות.
שמירה על הסביבה ותרבות כערך
כיום, יותר לקוחות, בדגש על הצעירים, דורשים אחריות סביבתית מהמותגים שהם קונים. תרבות הצריכה המופרזת מתחילה לקבל ביקורת ציבורית והנזק שהיא מייצרת לכדור הארץ גם מחחיב את המותגים לתת את הדעת על הנושא ולחשוב כיצד הם נרתמים לשיפור המצב.
גם אמן הרחוב המפורסם Banksy החל דיון בנושא Shop Until You Drop לפני שנים שהוא רלוונטי היום יותר מתמיד.
לסיכום, השאלה היא מה כל מותג (לא רק בתחום האופנה) עושה בשביל להתאים את עצמו לדור ה-Z ולמגמת הRe:Commerce המתחזקת. זו מגמה בהרבה יותר גדולה ממה שאנחנו מדמיינים. כשאנחנו נמצאים בעידן הC2C, איך נתאים את עצמנו בשביל לשרוד?