בפרשת יונו סימול (ע”מ 55858-12-15) נדונו שתי סוגיות במישור המיסוי הבינלאומי, האחת בנושא הזיכוי ממיסי חוץ על הכנסות שהופקו בארה"ב, והשנייה בנושא התרת הוצאות פחת מהשכרת דירות מגורים בארה"ב.
המערער, מר יעקב הראל, הינו הנישום המייצג המחזיק ב-100% ממניותיה של חברת יונו סימול בע"מ אשר הינה חברה משפחתית (להלן: "החברה"). החברה מחזיקה ב-67% מתאגיד ISOA LLC (להלן: "ה-LLC") שהתאגד ופועל בארה"ב בתחום מכירת ביטוחים רפואיים. הכנסותיו של ה-LLC, שהשליטה והניהול בעסקיו מצויים בארה"ב, יוחסו, לפי כללי הדין בארה"ב, לבעלי הזכויות בו (דהיינו, התאגיד הזר לא בחר להיחשב לחברה לצורכי מס בארה"ב). בשנות המס 2012 ו-2013 חילק ה-LLC לחברה כספים, בגינם ניכה מס במקור בהתאם לחלקה של החברה ושילם את המס האמור לרשויות המס בארה"ב. בדוחות שהגיש בישראל לשנות המס האמורות, דיווח מר הראל על ההכנסה מהדיבידנד שיוחסה לו כנישום מייצג בחברה המשפחתית ודרש זיכוי בגין המס שנוכה בארה"ב. פקיד השומה סירב לתת את הזיכוי כאמור. כמו כן, במסגרת דיווחיה של חברה משפחתית נוספת שבבעלותו של מר הראל, נדרשו הוצאות פחת בשל מלוא עלות הרכישה של דירות מגורים (מבלי שייחסו חלק מהעלות לרכיב הקרקע) שבבעלותם המושכרות בארצות הברית (אשר אינן נחשבות למקרקעין לצורך חוקי המס בישראל).
מר הראל טען כי יש לסווג את הכנסת החברה מה-LLC כהכנסת דיבידנד ולאפשר לו זיכוי של המס שהוא נשא בו בפועל בארצות הברית כנגד המס בו הוא חייב בישראל. כמו כן, טען מר הראל כי לא ניתן לחייב במס בישראל את הכנסתו העסקית של ה-LLC משום שהכנסה זו הופקה מחוץ לישראל על ידי תושב חוץ ולא ניתן למסות הכנסה זו בישראל באמצעות ייחוסה אליו. לעומת זאת, פקיד השומה טען כי העובדות מעידות שההכנסה שמוסתה בארצות הברית הינה הכנסתו של ה-LLC מעסק ולא הכנסת דיבידנד, בעוד שלמר הראל קמה חבות מס בגין הכנסת דיבידנד שהתקבל בחברה משהועברו הרווחים מה-LLC לבעלי הזכויות בו, וכנגד חבות זו אין לתת זיכוי.
בית המשפט נדרש לשאלת סיווגו של ה-LLC לעניין חבותו במס בישראל וקבע כי מדובר ב"חבר-בני-אדם" ובהתאם גם תיקבע חבותו במס. לאחר מכן, ניתח בית המשפט את עקרון המיסוי הדו-שלבי וקבע כי למרות שה-LLC נחשב כגוף שקוף לצורכי מס בארה"ב, מר הראל לא בחר להשקיפו גם בישראל, ועל כן יש לראות בו בגדר ישות "אטומה" (לא שקופה) לצורכי מס. לפיכך, מאחר שההכנסה שיוחסה ל-LLC בארה"ב היא הכנסה מעסק, ממילא מתחייבת המסקנה שגם המס ששולם בגינה הוא מס על הכנסה מעסק, ואינו מס על הכנסה מדיבידנד, כטענת מר הראל. לאור האמור, בחן בית המשפט את כללי הזיכוי ממיסי חוץ, הקבועים בפקודה, ובכלל זאת את "שיטת הסלים" וקבע כי לא ניתן לתת למר הראל את הזיכוי המבוקש. זאת, בין היתר, לאור העובדה שמר הראל לא בחר ליישם את ההסדר שנקבע בחוזר מס הכנסה 5/2004, ולהשקיף את החברה באופן שהיה גורם לחבות מס גבוהה יותר. בית המשפט הסביר כי בקשתו של הנישום ליהנות מזיכוי ממסי החוץ ששולמו בגין הכנסות החברה, לצד החיוב במס בישראל בגין ההכנסות שחולקו בפועל וסיווגן כהכנסות דיבידנד, מביאה לתוצאת מס המאפשרת לנישום לחמוק ממנגנון המיסוי הדו-שלבי החל בישראל על הכנסת חברה המחולקת כדיבידנד.
לעניין דרישת הוצאות הפחת כאמור, קבע בית המשפט כי הפחת המיוחד לפי תקנות הפחת לדירה, שנועד לעודד השכרת דירות למגורים בישראל, אינו רלוונטי לדירות המושכרות בארה"ב, לגביהן יחול הכלל הרגיל, הקבוע בסעיף 21(א) לפקודה ולפיו לא יותר ניכוי פחת בשל רכיב הקרקע. בית המשפט הוסיף וקבע שאת הכללים לניכוי הפחת יש לקבוע לפי דין המס בישראל ובכללם סעיף 21(א) לפקודה לפיו לא יותר ניכוי פחת בעד רכיב הקרקע. לקביעה זו משמעות רבה כאשר עסקינן בפעילות בינלאומית, שכן בית המשפט קובע למעשה כי חישוב ההכנסה ייעשה לאחר ביצוע ההתאמות מדיני המס האמריקאים לדיני המס הישראליים.
סוגיות המס הנזכרות במידעון מובאות באופן כללי ותמציתי, ונועדו להפניית תשומת לב בלבד. אין לראות במידעון משום תחליף לחוות דעת ואין להסתמך על תוכנו ללא קבלת ייעוץ ספציפי.
צרו קשר עם המומחים שלנו למיסים
הירשם לניוזלטר ולעדכונים אחרונים מ BDO זיו האפט
Please fill out the following form to access the download.