בפסק דין אור שרה (ע"א 1038/17) נתגלעה בין הצדדים מחלוקת לגבי אופן חישוב רווח ההון הריאלי לגבי ניירות ערך הנקובים במט"ח ואשר הוחזקו בידי חברה משפחתית, וביתר דיוק בהתאם לאיזה מדד יש לחשב את רווח ההון הריאלי – האם יש להצמיד את עלות נייר הערך למדד המחירים לצרכן בהתאם לדין החל על חברות, או שמא יש להצמידו לשער המטבע בו נקוב הנייר בהתאם לדין החל על יחיד. כמו כן, עלתה לדיון הזכאות לניכוי או קיזוז הפסד מהפרשי שער חליפין מול רווח מריבית בפיקדון מטבע חוץ.
פסק הדין עסק בבני משפחה המחזיקים בחברות משפחתיות (להלן ייקראו בני המשפחה והחברות יחד: "המערערים") ואשר החברות המשפחתיות שבבעלותן מכרו ניירות ערך זרים שהניבו להן הפסדי הון, שבחלקם נבעו מירידת שער המטבע בו היו נקובים אותם ניירות ערך. נוסף על כך, החזיקו החברות בפיקדונות צמודים למטבע חוץ ופיקדונות אלו הניבו הכנסה מריבית. מאחר שחלו לעיתים ירידות בשער החליפין של מטבע החוץ, נוצרו הפסדים מהפרשי שער, אותם ביקשו החברות לקזז מול ההכנסה מריבית. פקיד השומה התנגד לקיזוז הפרשי השער כהפסד או כהוצאה אל מול ההכנסה מריבית.
המערערים טענו כי חישוב רווח הון, כמו גם הפסד ההון, בידי חברה משפחתית ייעשה בהתאם לחישוב החל על חברה, בשונה מזה החל על היחיד. לטענתם, לצורך חישוב רווח ההון הראלי יש להצמיד את עלות ניירות הערך למדד בהתאם לדין החל על חברה ולא למטבע חוץ כפי שנקבע לגבי ניירות ערך המוחזקים בידי יחיד. בנוגע לניכוי הפרשי השער כהוצאה, גישת המערערים הייתה כי הפרשי השער השליליים מהווים הוצאה, שכן הפיקדון כולו הינו מכשיר פיננסי אחד המקיים קשר הדוק בין הפרשי שער להכנסות מריבית. לחלופין, גם אם ייקבע שלא ניתן לנכות את הפרשי השער כהוצאה, יש לראות בהם כהפסד הניתן לקיזוז מול ההכנסה מריבית כהפסד "תוך מקורתי", דהיינו קיזוז הפסד מול הכנסה בין שני תת מקורות, אשר משתייכים לאותה קטגוריה שבסעיף 2(4) לפקודה. מנגד, טען פקיד השומה כי תכונות המס האישיות של היחיד מולבשות על ההכנסה החייבת של החברה המשפחתית בצורה המשפיעה גם על חישוב רווח ההון הריאלי ולכן יש לחשבו לפי המדד החל על היחיד שהוא הצמדה למטבע חוץ.
בית המשפט העליון קבע ביחס למנגנון מיסוי החברה המשפחתית כי בשלב הראשון יש לקבוע מהי הכנסתה החייבת של החברה, לגביה חל משטר מס תאגידי (בשלב זה חישוב ההכנסה החייבת של החברה המשפחתית הוא ככל תאגיד אחר), וכי רק בשלב השני שהוא שלב חישוב החבות במס עשוי לחול משטר המס של היחיד, בהתאם לעניין. שני השלבים מבטאים את ההפרדה הקיימת בין חישוב הכנסתה החייבת של החברה המשפחתית כתאגיד, לבין מיסוי ההכנסה המיוחסת ליחיד. לאור האמור, קבע בית המשפט העליון כי המדד הרלוונטי לחישוב רווח ההון הריאלי של החברות המשפחתיות הוא מדד המחירים לצרכן, הרלוונטי לחברה ולפיכך הפסדי ההון לרבות אלה שנבעו בשל ירידת שער החליפין הינם ברי קיזוז כנגד רווחי הון אחרים, בהתאם להוראות סעיף 92 לפקודה.
באשר לשאלת זכאותן של החברות לנכות או לקזז הפסד מהפרשי השער מול ריבית מפיקדון, קבע בית המשפט העליון כי הפרשי שער אשר פטורים ממס, ככלל, אינם מהווים הוצאה הניתנת לניכוי במישור הפירותי. בניגוד לגישת המערערים, חסרון הכיס מהפרשי השער, שנבע מעצם החזקתם בפיקדון שהפיק את הכנסת הריבית, אינו עולה לכדי הוצאה המותרת בניכוי על פי הוראות סעיף 17 לפקודה. עוד קבע בית המשפט, כי אף שהמחוקק חוקק את סעיף 17(1)(א) לפקודה המתיר בניכוי הפרשי הצמדה במקרה של הלוואה, הוא לא עשה זאת ביחס לפיקדון, ובמקרה זה אין מדובר בהוצאות מימון אלא בסיכון שנטל הנישום כשבחר להחזיק בקרן מטבע החוץ. לעניין קיזוז ההפסד בגין הפרשי שער, קבע בית המשפט העליון כי אין לאמץ את התזה של קיזוז הפסד "תוך מקורותי", שכן מדובר בשני מקורות שונים (הגם ששניהם חלים תחת סעיף 2(4) לפקודה) שאינם ניתנים לקיזוז לפי סעיף 28 לפקודה.
צרו קשר עם המומחים שלנו למיסים
הירשם לניוזלטר ולעדכונים אחרונים מ BDO זיו האפט
Please fill out the following form to access the download.