בפסק דין עופר נכסי רעננה (ע"מ 49880-06-15) נדונה השאלה האם יש להכיר בחברה כ"חברת בית", כמשמעות מונח זה בסעיף 64 לפקודה, אשר תוצאת החלתו תביא למיסוי רווחי החברה כאילו הייתה החברה "שקופה" ויחולו שיעורי המס החלים על בעלי מניותיה. חברת עופר נכסי רעננה בע"מ (להלן: "החברה") הינה חברה פרטית אשר בשנות המס שבערעור מלוא הון מניותיה הוחזקו על ידי חברת מליסרון בע"מ (להלן: "חברת האם") אשר הינה חברה ציבורית הנסחרת בבורסה בתל אביב. החברה הייתה בעלת קניון שבבעלותו שטחי מסחר המיועדים להשכרה ואשר נוהל על ידי חברת בת בבעלות מלאה של החברה. בנוסף להכנסותיה מהשכרת שטחי הקניון, נבעו לחברה הכנסות ממכירת חשמל במתח נמוך לשוכרים וכן הכנסות מדמי ניהול שהתקבלו באמצעות חברה בת שניהלה את הקניון. לאור דרישת הממונה על ההגבלים העסקיים, הקשורה לעסקה שנעשתה על ידי חברת האם, מכרה החברה את הקניון לקבוצת רוכשים.
החברה טוענת כי יש לראות בה כ"חברת בית", שכן הכרה כאמור תביא לזקיפת הכנסותיה השוטפות, כמו גם הפסדי הון ושבח המקרקעין ממכירת הקניון, בדוח של חברת האם. בטענתה התבססה החברה על שני נימוקים: האחד, עמידתה בתנאי סעיף 64 לפקודה, בהיותה חברת מעטים, כמשמעותה בסעיף 76 לפקודה – איננה חברה שיש לציבור עניין ממשי בה, איננה "בת-חברה", וכל רכושה ועסקיה הם החזקת בניינים; השני, מכוח הסתמכות על הסכמי שומה קודמים שנחתמו עמה, עם חברות אחרות בקבוצה מנגד, טען פקיד השומה כי תנאי סעיף 64 לפקודה אינם מתקיימים בחברה ועל כן אין היא בגדר "חברת בית", הואיל ולציבור עניין ממשי בה, היא "בת-חברה" וכן כי כל רכושה ועסקיה אינם מתמצים בהחזקת בניינים, שכן לחברה הכנסות ממכירת החשמל לשוכרים בקניון ומדמי ניהול מחברת הבת. במענה לטענת ההסתמכות, טען פקיד השומה כי החברה לא הוכיחה את התנאים הנדרשים לקיומה של הסתמכות ובהם קיומו של מצג מטעם רשות המיסים, הסתמכות על המצג בתום לב ובאופן סביר ושינוי המצב לרעה.
בית המשפט המחוזי ניתח את הוראות סעיף 64 לפקודה, וקבע כי הפרשנות להוראות אלו תיעשה בהתאם לתכלית החקיקתית שעמדה בבסיסו של ההסדר הנוגע ל"חברות בית", קרי מתן הקלה לחברה פרטית קטנה העוסקת בהחזקת בניינים. בהתאם לכך, פסק בית המשפט כי החברה לא מקיימת את התנאי הקבוע בסעיף 76(א) לפקודה הדורש כי לא יהיה לציבור עניין ממשי בה, שכן 100% מהון מניותיה מוחזק על ידי חברה ציבורית. משכך, החברה האם אינה חברת מעטים, ולפיכך החברה הינה "בת-חברה", ומכאן שלא ניתן להכיר בה כ"חברת בית". עוד הוסיף בית המשפט כי על מנת שחברה תוכר כ"חברת בית" נדרש שכל רכושה יהא בניינים בלבד וכן פעילותה העסקית צריכה להתמקד רק בהחזקת הבניינים, ואילו במקרה דנן החברה עסקה גם במכירת חשמל במתח נמוך והחזיקה במניות של חברת בת אשר ניהלה את הקניון, המהווים רכוש והכנסות העומדים בזכות עצמם, ללא קשר להחזקת הבניינים. לבסוף דחה בית המשפט את טענת ההסתמכות של החברה וקבע כי החברה לא הוכיחה הסתמכות בפועל על מצגים של פקיד השומה.
צרו קשר עם המומחים שלנו למיסים
הירשם לניוזלטר ולעדכונים אחרונים מ BDO זיו האפט
Please fill out the following form to access the download.