בפסק דינו המלומד והמעמיק של שופט בית המשפט המחוזי אבי גורמן, בעניין י.ג.מ השקעות בע"מ, ניתנה בשורה חשובה לסוחרי הנוסטרו. פסק הדין עסק בחברה המוחזקת ע"י שני בעלים שהם גם עובדיה היחידים, העובדים מביתם, ומבצעים השקעות בשוק ההון לצרכיהם העצמיים. עיקר התיק מבוסס על רכישה ומכירה של ני"ע הנסחרים דואלית תוך פרקי זמן קצרים, ועשיית ארביטראז' על שערי קניה / מכירה, בין היתר באמצעות אלגוריתם שפיתחו וכן בפעולות שביצעו הבעלים.
החברה לא העניקה רשות שימוש באלגוריתם לצד ג', אין לה לקוחות, ופועלת בחשבונותיה בלבד, באמצעות הון עצמי וקו אשראי קצר מועד (לרוב יומי) מהבנק. מדובר בעשרות אלפי פעולות במחזורים גדולים. לעניין מס הכנסה טענה החברה כי פעילותה עסקית. יחד עם זאת, לא היתה לה כל פעילות נוספת מלבד פעילות הנוסטרו.
לחברה הוצאה שומה המחייבת אותה רטרואקטיבית במס שכר ורווח כמוסד כספי.
בית המשפט קבע כי מס עקיף מכוח חוק מע"מ חל על עסקה מול צד ג' ועניינו במיסוי צריכה. מיסוי תיק נוסטרו משמעותו השתת מס ישיר נוסף שלא ניתן לגלגל על לקוחות כלשהם.
בית המשפט קבע כי דין חקיקת משנה (צו קביעת מוסד כספי) להידחות בפני החוק הראשי, אשר ביקש להחריג ניירות ערך ומסמכים סחירים מהגדרת "עסקה חייבת" וכן בפני סעיף 19(ב) המשית חבות במע"מ (ולא במס שכר ורווח).
יצוין, כי הואיל והסוגיה שהובאה בפני בית המשפט הינה חיוב מכוח סיווג כמוסד כספי, לא נדרש בית המשפט לקביעה מוחלטת לעניין תחולת מע"מ לפי סעיף 19(ב). סעיף זה, קובע חבות במע"מ על הרווח מני"ע, תוך קביעת מנגנון על פיו יראו את הפדיון המתקבל ממכירת ני"ע, כשירות תיווך בין מי שממנו רכש העוסק ני"ע לבין מי שקנה אותו מהעוסק.
בית המשפט בחן את ההיסטוריה החקיקתית ודיוני ועדת כספים בחקיקת סעיף 19(ב), שלא נועדה למסות נוסטרו אלא מי שעוסק בתיווך. בהחלטת מיסוי משנת 2015 לראשונה הושת מס על פעילות נוסטרו תחת סיווג כמוסד כספי, ואולם ב-2017 פורסמה עמדה חייבת בדיווח על חיוב במע"מ דווקא על רווחים מניירות ערך, אשר בוטלה ב-2018. בית המשפט התייחס לכך שסעיף 19(ב) תחת פרק "החייב בתשלום המס" ולא נועד לעסוק בהטלת המס והרחבת בסיס המס.
בפסק הדין נקבע, כי ככלל תנאי לתחולת סעיף 19(ב) הוא שעסקינן בפעילות עוסק, ועולה מדבריו לכאורה כי ככלל, מי שכל פעילותו אך ורק בנוסטרו, אין לראותו כעוסק ואין לחייבו במע"מ לפי סעיף זה. ואולם בית המשפט מציין כי אינו נדרש להכריע לעניין פעילות נוסטרו שהינה אינטגראלית לפעילות עסקית. במילים אחרות, לגבי חברות המעניקות שירותים לצדדים שלישיים ורשומות כעוסק, עדיין מרחפת שאלת חיוב במע"מ. בית המשפט לא נדרש לפסוק בנסיבות של מתן שירות לצדדים שלישיים כגון בעניין טריידומטיקס שם דובר על עושה שוק, מתווך פיננסי, אשר חוייב במע"מ על פעילות בני"ע.
ראוי לציין תזכורת חשובה של בית המשפט לעניין מס רווח ומס שכר במוסדות כספיים, שנועדו להחליף את מס השירותים שחל בשעתו על בנקים ומבטחים. עפ"י דו"ח ועדה אשר קבע שלמוסדות אלה יש גם פעילויות שאין למסות במס עקיף נקבע שבשל הקושי בהפרדת הענפים – ימסו את מכלול הפעילות בשיעור נמוך משיעור המע"מ. לימים הועלה המס והושווה אפקטיבית לשיעור המע"מ.
בדומה, בית המשפט בעניין כלמוטרייד התייחס לכך שהרקע למיסוי מוסדות כספיים היה הקושי להבחין בין אשראי לצרכנים לבין אשראי ליצרנים. לו היה הסקטור הפיננסי נותן אשראי ליצרנים בלבד, לא היה צורך למסות אותו, ואולם יש לחייב הלוואות לצריכה.
מוסד כספי אמור להיות אדיש למס העקיף בהיותו מגולגל על הצרכן. ואילו בפעילות נוסטרו לא ניתן לגלגל את נטל המס על הצרכן. בית המשפט אף מתייחס לעיוותים הנוצרים כשמוסד כספי אינו יכול להעביר הפסדים משנה לשנה, והרי סוחר נוסטרו שזה כל פעילותו חשוף לתנודתיות.
לסיכום, בית המשפט קובע כי מי שיש לו עסק בני"ע וזו כל פעילותו, לא יסווג כמוסד כספי. בית המשפט מצביע גם על הקושי בהחלת סעיף 19(ב) על מי שלא נותן שירות לצד ג', אך לא קובע מסמרות לעניין מי שהינו עוסק ונותן שירות לאחרים. לעניין זה יתכנו נסיבות שונות והמלצתנו לבחון כל מקרה לגופו. לסיום נציין כי יש לקוות כי פסק הדין לא יתהפך בערעור לעליון, ועל כן יש להמתין להתפתחויות בעניין.