הקצה הדוקר של חד הקרן

 

כסף זול מתדלק מחיר יקר

מספר גורמים התלכדו על מנת ליצור את גל חדי הקרן הנוכחי. ראשית, תקופת הקורונה אמנם הכתה באופן קשה בעסקים רבים וכנגזר מכך גם ביכולת הכלכלית של האזרחים ברוב המדינות בעולם, אך היא גרמה להאצה משמעותית באימוץ טכנולוגיות לצורך פתרון בעיות עסקיות, כדוגמת חיבור עובדים מהבית והדיפת איומי סייבר; יצירה או הרחבה של שירותים הנשענים על תשתית דיגיטלית, כדוגמת שירותים פיננסיים, מסחר אלקטרוני ותוכן; הנגשת מידע ושירותים מצד גורמים ממשלתיים וציבוריים לטובת האזרחים, כדוגמת דיגיטיזציה של בירוקרטיה; ועוד.

הנהנים העיקריים היו ספקי הטכנולוגיות הללו – חברות גדולות וקטנות שפיתחו תשתיות ענן, אנליטיקה, סייבר, תקשורת וכדומה – וחברות שאימצו טכנולוגיות שכאלו לצורך התייעלות, כדוגמת ענף הקמעונאות שהאיץ את ההגירה למסחר אלקטרוני ולמשלוחים, חברות שגילו כי הן יכולות להיעזר בפרילנסרים ללא חשיבות למקום מגוריהם לצורך ביצוע פרוייקטים נקודתיים במקום לתחזק מערכי עובדים קבועים המעמיסים הוצאות תשתית קבועות, ועוד. חברות אלו הציגו צמיחה בהכנסות ו/או ברווחיות, וכנגזר מכך החברות הפרטיות שבהן נהנו מעליה בשווין – ובהקשר בו אנו עוסקים כעת ניתן להבין מדוע חברות סטארט אפ בתחומים אלו הפכו לחדי-קרן.

אך על מנת שהשווי יעלה, נדרש אירוע בו משקיע רוכש אחזקות בחברה – וכאן נכנס לתמונה הגורם המשלים את תהליך לידת חדי הקרן: הגדלת ההון הפנוי להשקעות בחברות טכנולוגיה.

שילוב של הרחבות מוניטוריות בהיקפים גדולים שבוצעו ביוזמת הבנקים המרכזיים במדינות רבות, עם הגדרת תחום הטכנולוגיה בעיני המשקיעים כהזדמנות השקעה מועדפת המנצלת את הדרישה העולה לדיגיטיזציה -  הזרימו לחברות הטכנולוגיה הפרטיות והציבוריות הון בהיקפים עצומים.

תדמיתה של ישראל כמפעל לחדשנות טכנולוגית, בשילוב העובדה כי שווין של החברות הישראליות עדיין נמוך יותר ממקבילותיהן האמריקאיות והאירופאיות, גרמו למשקיעים זרים רבים להפנות את מבטם וארנקם לעבר חברות טכנולוגיה ישראליות. בהתאם למנטרה הידועה "לגייס כשאפשר, לא לחכות עד שצריך", שמחו החברות מצידן להצטייד בהון הזה, שברוב המקרים מילא את כיסיהן הרבה מעבר לנדרש.

בחלק מהמקרים לא הוזרם ההון כולו לחברה, וחלקו שימש לרכישת אחזקות של עובדים ומשקיעים אחרים, בעסקאות Secondary שעל פי ההערכות איפשרו לבעלי מניות בחברות סטארט אפ ישראליות לממש חלק מאחזקותיהם תמורת סכום מצטבר של מיליארדי שקלים בשנתיים האחרונות – הרבה לפני שהחברה חווה "אקזיט" רשמי בדמות רכישה או הנפקה ציבורית.

 

בועה? לא וכן

לצד הגאווה הלאומית והשמחה הפיננסית (על הנייר...) האישית של המעורבים בחברות אלו, יש מקום להזכיר גם את הצדדים הפחות חיוביים של שעטת חדי הקרן. כצפוי בעיתות שכאלה, העיתונות מתחרה בעצמה בנסיונות להכריז על המצב כ"בועה" ולהזהיר מפיצוצה הקרוב. איני חושב שמדובר בבועה בהיבט ה"קלאסי" שלה, משמע שוק המבוסס על תחזיות אופטימיות באופן קיצוני שקריסת אחת מהן עלולה למוטט את כל המודלים העסקיים הנסמכים עליה. במקרה הנוכחי ניתן לראות כי עליית השווי והגיוסים מתקיימת במקביל לאינפלציה בשווי נכסים כללית שמתרחשת בשווקים רבים בעולם, וגם אם נחזה בתיקון מסויים הוא יתמתן עם עליות המחירים אשר יתגלגלו לצרכנים, ככל הנראה לא נחווה השפעות שיזעזעו את המערכת כולה.

ובכל זאת, השפעות הגידול בהיקף ההשקעות ובשווי החברות כבר ניכרות. החברות המושקעות נדרשות כעת להוכיח צמיחה מהירה, ולפיכך מבקשות לגייס כמות גדולה של עובדים. היצע העובדים הנוכחי – בתפקידים הטכנולוגיים אך לאחרונה גם בתפקידי שיווק, פיתוח עסקי, מכירות וכדומה – מצוי כבר שנים רבות בחוסר משמעותי של היצע מול הדרישה. התוצאה? במלחמה על גיוס ושימור עובדים, חווה השוק עליית משכורות כמעט בכל מגוון התפקידים. אם מישהו מחפש את הבועה, הוא כנראה ימצא אותה בטבלאות המשכורת בענף.

עליית המשכורות לא רק דוחקת אל מחוץ לתחרות חברות שהצטיידו בפחות מזומנים, ומגבירה את הפער בין "עובדי ההייטק" לשאר העובדים באוכלוסיה, אלא גם עלולה לאיים על יציבות החברות. חברה טכנולוגית המפתחת מוצרים מתוך ראיה ארוכת טווח של השוק תתקשה לחוש יציבה תחת איום של תחלופת עובדים המנצלים מדי מספר חודשים את יכולתם לשדרג את המשכורת תחת מעסיק אחר.

 

יזהר הקונה

חלק מהחברות שריפדו את חשבונם בעשרות או מאות מיליוני דולרים בגיוס האחרון יבצעו מהלכי רכישה של חברות אחרות, להוספת טכנולוגיה משלימה לזו שהן מפתחות, או כניסה לשוק חדש שבו החברה הנרכשת כבר פועלת.

לעיתים מהוות הרכישות אמצעי ל"גיוס ברכישה" (Acqui-hire) של צוות מוכשר כמקשה אחת – ללא חשיבות כמעט למוצר אותו פיתחה החברה – כתחליף לאתגר הטמון בגיוס כמות עובדים שכזו באופן פרטני. רכישה שכזו אמנם מבטאת מחיר גבוה יותר בטווח הקצר (שהרי היא מהווה הוצאה נוספת חד-פעמית על העלות המתמשכת של העסקת העובדים ש"גויסו"), אך ניתן גם להבין את הערך המשמעותי שגלום בקפיצת המדרגה שמקבל המשאב החשוב ביותר בחברה – העובדים.

לעיתים, הרכישות מתבצעות מתוך מחשבה כי "קטיפת" חברה קטנה עם מוצר שנמצא באותו עולם תוכן בו פועלת החברה הרוכשת, תהווה פתרון מצויין לשני הצדדים: הנרכשת מוצאת חבל הצלה ליזמים, הקנין הרוחני ו(לרוב רק חלק מהעובדים כתחליף לסגירתה, והרוכשת מצטיידת בטכנולוגיה האמורה לסייע לה להגדיל את יתרונה האיכותי בשוק (או לצמצם את הפער מהמתחרות).

הבעיה היא שחלק מהרכישות הללו מתבצעות תוך "הגמשת" המסלול המקורי שהחברה התוותה לעצמה. כאשר ההון זמין ומדף הרכישות קורץ, עלולה החברה לבצע רכישות בפזיזות, ומתוך תחושת מנהליה כי בכך הם מציגים למשקיעים הטריים צמיחה. ראינו כבר בעבר רכישות שנראו כהזדמנות פז לבצע קפיצה משמעותית קדימה, אך בדיעבד התברר כי קיימים פערים משמעותיים בתשתיות הטכנולוגיות שעליהן מתבססים מוצרי הרוכשת והנרכשת, אי-התאמה תרבותית בין צוותי ההנהלות, השקפות סותרות לגבי הזדמנויות ואיומים בשווקים שונים, ועוד – פערים שהובילו למכירת הפעילות שנרכשה לגורם אחר בהפסד, או לסגירתה. הפערים הללו היו קיימים כבר בעת שהחברות החלו לגשש אחר חיבור ביניהן, אך כאשר מצויה בידך האפשרות להמר בכספם של אחרים, קל יותר להתעלם ממידע שאינו משרת את מטרת הרכישה.

 

מנהלי ההשקעות (והסיכונים) החדשים

אז מה עושים?  ובכן, חלק מהבעיות שהועלו כאן עלולות להשפיע על החברה (company) עצמה – כדוגמת רכישה פזיזה שלימים תימחק - ועל החברה (society) בכללותה – כדוגמת גאות משכורות שתפגע בחברות הקטנות יותר. פתרון בעיית ההיצע המדלדל של כח עבודה טכנולוגי (המוביל לעליית המשכורות החדה) דורש התייחסות משולבת של המדינה והשוק עצמו. אנו רואים כבר כמה שנים ניצנים של טיפול בנושא – בדמות הצהרות של שרי החינוך, האוצר, המדע ואחרים, על הגדלת ההשקעה בחיזוק מערכת החינוך בנושא המדעים המדוייקים לטובת יצירת דור העתיד של עובדי הטכנולוגיה, ובמקביל מימון הכשרות עובדים ממקצועות אחרים למקצועות ההייטק.

החברות, מצידן, צופות בקצב האיטי בו מתממשות ההצהרות הללו לכדי מעשים בשטח, וכרגיל בענף החליטו חלק מהן בשנה האחרונה להקים מערכי הכשרה חינמיים משלהן על מנת "להמיר" עובדים מנוסים מענפים שונים למועמדים בדרגות זוטרות לרוב למקצועות הלא-טכנולוגיים בהייטק כדוגמת שיווק, פיתוח עסקי, מכירות, ניהול קהילה, ניהול לקוחות וכדומה. פעילויות אלו ישפיעו רק בטווח הבינוני-ארוך, אך עדיין מדובר על צעד בכיוון הנכון.

ברמה הפרטנית, ניתן להמליץ לחדי הקרן הטריים לזכור כי הצטיידות בהון המאפשר לבצע מהלכים במהירות אין משמעה ויתור על עקרונות בסיסיים של התנהלות בשוק תחרותי. המימון מאפשר כמובן לקחת סיכונים גדולים יותר בדמות פריצה לשוק חדש ורכישת חברות, אך הוא אינו מייתר את תהליכי מחקר השוק, בניית המודלים העסקיים והתוכנית העסקית, וכמובן אסטרטגיית ניהול הסיכונים שאמורה לאפשר לחברה לקבל החלטות בעולם חסר ודאות מתוך הבנה של ההזדמנויות והאיומים המצויים בעתידן של החלטות אלו.

הלחץ (האמיתי ולעתים מדומה) מצד המשקיעים על החברה לפרוץ קדימה בסערה, שלטובתו הוזרם ההון הטרי, אינו בא על חשבון שקילה מושכלת של אסטרטגיית החברה, שתוביל לעתים לוויתור על הזדמנויות קורצות מאוד שאינן בליבת עסקיה. אחרי הכל, המשקיעים מזרימים לחברה הון על מנת שתגדיל את ערכו עבורם, וכשם שהם בוטחים במנהלי ההשקעות שלהם כי ישקיעו את כספם בחוכמה, והללו משתמשים במומחיותם לממש התחייבות זו, כך נדרשות החברות להבין כי הדרך הטובה ביותר להגדיל את התשואה על ההשקעה שהוזרמה להן כי להשתמש במומחיותה ולקבל החלטות הטובות עבורה, ולא כאלו שנגזרות מלחץ המשקיעים.

---

 

ליצירת קשר עם המומחים שלנו