שר האוצר, משה כחלון, אימץ בסוף יולי את אחת ממסקנותיה של הוועדה לקידום השקעות בחברות הפועלות בתחום המחקר והפיתוח. הוועדה - שהוקמה ב-2012 על ידי יו"ר רשות ני"ע, שמואל האוזר - המליצה להקים קרן נאמנות ייחודית, ממוקדת השקעה בחברות היי־טק ישראליות, שתידרש בנוסף להשקיע 20%-30% מנכסיה בחברות היי-טק פרטיות.
ההחלטה להנגיש את העולם הטכנולוגי למשקיעים קטנים היא החלטה מבורכת ביסודה, שתאפשר להגדיל את מקורות המימון בחברות הסטארט-אפ הצעירות. כך, ייתכן שתמונות העובדים המחייכים מידיעות על אקזיטים ייהפכו לתמונה קבוצתית של אזרחים ישראלים רבים.
כמו כל רעיון טוב, המפתח טמון בפרטי הביצוע. במקרה הזה יש לדאוג להגן על המשקיעים הקטנים והפרטיים שלא יודעים כיצד לתמחר ולהעריך סיכונים, ולא נחשפים לרמת סיכונים גבוהה כעניין שבשגרה. יש כמה דרכים שבהן ניתן להקטין את הסיכון שמגלמות הקרנות האלה לכספי המשקיעים. דרך אחת היא באמצעות השקעה בחברות רבות, שמגדילה את הסיכוי על חשבון הסיכון. שיעור ההצלחות של סטארט-אפים בישראל הוא 4-3 מתוך כל 100 שמוקמים, ולכן באמצעות פיזור משמעותי ניתן להפחית באופן ניכר את הסיכון.
עם זאת, הקרן הזאת לא יכולה לעבוד לבד. ניתן להמחיש את הדרך שבה ראוי שהקרן תתנהל בעזרת הביטוי הלטיני שמתאר ננסים שעומדים על כתפי ענקים. משמעות הביטוי היא שהיכולת להכיר בהישגים גדולים מהעבר מהווה בסיס שמאפשר להתקדם בהווה. הקרן החדשה תוכל ליישם את העיקרון הזה באמצעות השקעה בחברות היי-טק קטנות דרך קרנות הון־סיכון בעלות שיעור הצלחה גבוה.
סביר להניח שקרנות ההון־סיכון יהיו קצת פחות נלהבות לקלוט משקיעים קטנים, אך יצירת מנגנון שלא יאפשר לגבות מהציבור עמלות גבוהות לשווא, ושיפנה הון משמעותי לארבע קרנות ההון-סיכון הגדולות ביותר - עשויה לאפשר גם לגברת כהן מחדרה להרוויח כמו משקיע גדול.
מדינות בעולם, כמו אוסטרליה, ביצעו מהלך דומה באמצעות יצירת מיקרו קרנות הון-סיכון - מעין קרנות השקעה פרטיות שמשקיעות בחברות הזנק, ומאפשרות גם לגברת סמית מאוסטרליה להשקיע בהן חלק קטן מהחיסכון הפנסיוני שלה. בישראל קיים הידע הנחוץ, וכדי לנצל אותו ולמנף אותו יש לשמור על מנגנון פשוט מספיק כדי לא להגדיל את עלויות ההשקעה, שיאפשר לקחת סיכונים ללא הוצאות מיותרות על עמלות.
הירשם לניוזלטר של BDO זיו האפט
Please fill out the following form to access the download.