ביום 24.7.19 פרסמה רשות המיסים נוסח מתוקן של חוזר מס הכנסה מספר 1/2019 העוסק בטיפול המיסויי במניות בכורה. מניות בכורה הינן מניות המונפקות על ידי חברה אשר מקנות זכות עדיפה בדיבידנדים. בשל האפשרות להעניק זכות עדיפות לבעלי מניות המחזיקים במניות בכורה, הן מהוות אמצעי לגיוס הון תוך הימנעות מדילול זכויות ההצבעה של בעלי המניות הרגילות.
כזכור, בבואם למסות עסקאות, נותנים דיני המס עדיפות לתוכן הכלכלי והמהות האמיתית על פני הצורה הפורמלית. כמו כן, עקרון יסוד בדיני המס הינו שבהיעדר סתירה בין דיני המס לכללי החשבונאות, יש להתחקות אחרי כללי החשבונאות. עם זאת, מקום בו חקיקת המס אינה עולה בקנה אחד עם כללי החשבונאות, יש לסטות מכללי החשבונאות המקובלים ולבכר את חקיקת המס.
בהתאם לעקרונות אלו, סוקר החוזר את הוראות תקן חשבונאות בינלאומי 32 (IAS) העוסק בהצגת מכשירים פיננסיים ואשר קובע כי סיווג מכשיר פיננסי, כהתחייבות פיננסית, כמכשיר הוני או כמכשיר מורכב (המשלב בין שני הסוגים האמורים), ייעשה בהתאם למהות ההסדר החוזי והתנאים שבבסיס המכשיר הפיננסי. בהתאם לתקן החשבונאי, אופן הסיווג של מניות בכורה כהתחייבות פיננסית, כהון עצמי או כמכשיר מורכב, תלוי בין השאר בשליטת החברה בהתרחשות או באי ההתרחשות של אירועים מסוימים. למשל, אם האירועים או הנסיבות אשר מאפשרים פדיון של מניות הבכורה הם בשליטת החברה, מניות הבכורה יסווגו כמכשיר הוני. לעומת זאת, אם האירועים או הנסיבות אשר מאפשרים פדיון של מניות הבכורה אינם בשליטת החברה, מניות הבכורה יסווגו כמכשיר התחייבותי. ככל שחלה מחויבות לשלם תשלומים כלשהם שאינם בשליטת החברה במהלך חיי מניות הבכורה, כגון מחויבות לחלק דיבידנדים, מניות הבכורה יהוו מכשיר פיננסי מורכב, הכולל רכיב של התחייבות (בגין המחויבות לשלם דיבידנדים) ורכיב של הון.
לאור כל האמור, קובע החוזר כי, ככלל, מניות הבכורה תסווגנה לצורכי מס כהון מניות (לרבות מניות בכורה המסווגות בחשבונאות כמכשיר פיננסי מורכב בהתאם ל-IAS 32). משכך, דיבידנד בכורה המתקבל בשלן יסווג כהכנסה מדיבידנד בידי המקבל, וחלוקתו לא תותר כהוצאה לצורכי מס בחברה.
יחד עם זאת, בהתאם לחוזר, ככל שמניית בכורה שאינה מקנה זכויות הצבעה, תסווג כהתחייבות פיננסית על פי IAS 32 וכן בכפוף לכך שדיבידנד הבכורה נקבע בשיעור קבוע מהערך הנקוב של מניות הבכורה במועד הנפקת המניה, אזי מניית הבכורה תסווג כהתחייבות גם לצורכי מס. במקרים אלו דיבידנד הבכורה יסווג כהכנסה מריבית בידי המקבל לכל דבר ועניין, והחלוקה תותר כהוצאה לצורכי מס בחברה בהתאם לכללים החלים על פי דיני המסים לעניין ניכוי הוצאות ריבית. ככל שמניית הבכורה מסווגת לפי כללי החשבונאות כהתחייבות פיננסית ואינה כוללת דיבידנד בשיעור קבוע, מפנה החוזר את המקרה לבחינת החטיבה המקצועית ברשות המסים. לעומת זאת, אם האירועים או הנסיבות, אשר מאפשרים פדיון של מניות הבכורה ו/או תשלום דיבידנד הבכורה, הם בשליטת החברה (לדוגמה – אישור דירקטוריון החברה לחלוקת הדיבידנד או לפדיון), הרי שלפי החוזר יש לסווג את מניות הבכורה כהון ולא כהלוואה, על כל המשתמע מכך.
נראה כי החוזר שופך אור על סוגיית המיסוי של מניות בכורה, אם כי אינו פותר את כל הסוגיות העולות בהקשרים אלו ויש להניח שלא מעט מקרים לא מצאו התייחסות מפורשת בהוראות החוזר.