פס"ד יהושע כץ - אופן סיווג פיצוי המשולם בגין הפסקת הסכם הפצה

בפסק דין יהושע כץ (ע"מ 30290-01-13) נדונה השאלה האם תקבול ששולם בגין הפסקת הסכם הפצה טרם סיום התקופה שנקבעה מראש בהסכם מהווה הכנסה פירותית, או שמא מהווה הכנסה הונית.
חברת צ.מ.ל מדיקל בע"מ (להלן: "החברה") הינה חברה משפחתית לה אחזקות במספר חברות בנות, העוסקות בייבוא, הפצה ומכירה בתחום הציוד הרפואי והציוד הנלווה בתחום התרופות. פעילותה של החברה מתמקדת בעריכת הסכמי התקשרות עם יצרני ציוד רפואי והציוד הנלווה, ובהענקת זכויות להפצת המוצרים ללקוחות הסופיים (בעיקר בתי חולים), כך שבפועל מבוצעת פעילות ההפצה על ידי חברות הבנות. לאחר הפיכתה לחברה משפחתית, התקשרה החברה עם חברה אמריקאית המייצרת מסתמי לב בהסכם להפצת מוצריה בישראל למשך 3 שנים. פעילות ההפצה בוצעה על ידי חברת בת של החברה ואצלה אף נרשמו ההכנסות. כשנה לאחר מכן, מוזגה החברה האמריקאית עם קבוצת מדטרוניק העולמית אשר ביקשה לסיים את ההתקשרות עם החברה על מנת להעביר את הזיכיון לסניף הישראלי שלה. בתום משא ומתן שניהלה החברה מול מדטרוניק, נחתם הסכם המבטל את הסכם ההפצה, לפיו זכאית החברה לתשלומים בגין ביטול הסכם ההפצה, אשר דווחו לפקיד השומה כרווח הון ועליהם שולם מס כמתחייב.
לעניין עמדתה שמדובר ברווח הון, טענה החברה שמדובר בהסכם ל"מכירת" זכויות ההפצה למדטרוניק, במסגרתו העבירה החברה את כל זכויותיה מכוח הסכם ההפצה ואין מדובר בפיצוי עבור הפרה כלשהי של הסכם ההפצה. לחלופין, טענה החברה כי מדובר בפיצוי בגין פגיעה במנגנון מניב הכנסה או בנכס מהותי בעסק שלה, ולפיכך, על פי "עקרון הפרצה", מדובר בתקבול במישור ההוני. מנגד, טען פקיד השומה כי אין מדובר במכירת זכויות הפצה אלא בביטול הסכם ההפצה, כך שהתשלום הוא בגדר הכנסה פירותית לאור אובדן ההכנסות לתקופה שנותרה עד לתום ההסכם. זאת ועוד, החברה לא הייתה יכולה לאפשר שימוש בזכויות ההפצה או להעבירן לצד ג', מאחר שהזכויות אינן בבעלותה, אלא נותרו לאורך כל תקופת ההפצה בבעלות החברה האמריקאית, ולפיכך אין מדובר במכירת זכויות. עוד טען פקיד השומה כי הסכם ההפצה שבוטל הוא אחד מיני עשרות הסכמי אשר החברה הייתה צד להם בתחום התרופות, הציוד והמכשור הרפואי ואשר בוצעו באמצעות חברות קשורות, ומשכך קיבלה פיצוי בגין עיסוק המצוי בתחום הפעילות העסקית השוטפת שלה.
בית המשפט ניתח את "עקרון הפרצה", באמצעות הפסיקה הקובעת כי דינו של פיצוי שמקבל נישום הוא כדין הפרצה אותה בא הפיצוי למלא. עיקרון זה נועד למקרים שבהם הפיצוי או התמורה משולמים בגין נכס שאינו נכס הון "גולמי", וכאשר ההבחנה בינו לבין ההכנסה המופקת ממנו אינה מובהקת, ולפיכך קיים ספק האם הפיצוי הוא בגין אובדן הנכס עצמו או אובדן ההכנסה הצפויה ממנו. סיווגו של הפיצוי נערך בהליך דו שלבי, כאשר ראשית יש לאתר את הפרצה (הנזק) שהפיצוי נועד למלא, ועל פי מהות הנזק יש לבחון את סיווגו הראוי של הפיצוי. כלומר לצורך יישומו של העיקרון יש לשאול אם ההסכם שהופר הוא נכס בליבו של העסק ואז הפיצוי המשולם עבור אובדן הנכס יהיה במישור ההוני, או שמא מדובר בנכס מיני רבים, אז ההכנסה והנכס נטמעים זה בזה עד שאין מקום להפרדה בין הנכס לפירותיו. בית המשפט קבע כי אין מדובר בהסכם מהותי אשר הפסקתו משנה את פניו של העסק, הואיל והזיכיון תרם לכ-15% בלבד מרווחיה של חברת הבת ומאחר שהסכם ההפצה נועד מלכתחילה לתקופה של 3 שנים בלבד, ממנה נותרה תקופה של שנתיים. לפיכך, נפסק שהתשלום שקיבלה החברה נושא אופי פירותי ומשקף את הרווחים שהחברה צפויה הייתה לקבל על פי הסכם ההפצה.


צרו קשר עם המומחים שלנו למיסים

הירשם לניוזלטר ולעדכונים אחרונים מ BDO זיו האפט

Please fill out the following form to access the download.