כספי קריפטו במערכת הבנקאית: האם גישה מבוססת סיכון תחליף סוף־סוף את הסירוב האוטומטי?
כספי קריפטו במערכת הבנקאית: האם גישה מבוססת סיכון תחליף סוף־סוף את הסירוב האוטומטי?
-(14).png)
בקצרה
הפיקוח על הבנקים פרסם תיקון להוראת נב״ת 411, שייכנס לתוקף במאי 2027, במטרה להקל על הפקדת כספים שמקורם בקריפטו בחשבונות בנק. התיקון מחליף בדיקות גורפות בגישה מבוססת סיכון, ומחייב את הבנקים לקבוע מדיניות ברורה ומידתית. נותני שירות מורשים ותיעוד מסודר יוכלו להפחית את רמת הסיכון, בעוד שפעילות דרך ארנקים אנונימיים או פלטפורמות לא מפוקחות תמשיך להצדיק בדיקות מעמיקות. בנוסף, הפיקוח יבחן גם את היקף סירובי הבנקים לבקשות לקוחות. כעת, האתגר הוא ליישם את ההוראה בפועל ולאפשר לפעילות קריפטו לגיטימית גישה נוחה יותר למערכת הבנקאית, תוך שמירה על בקרות למניעת הלבנת הון.
הפיקוח על הבנקים פרסם אתמול תיקון משמעותי להוראת נב״ת 411 (חוזר 2862), שייכנס לתוקף ב־1 במאי 2027. במוקד: קבלת כספים מנותני שירות במטבע וירטואלי לחשבונות לקוחות. השינוי המרכזי אינו רק טכני, הוא מסמן מעבר מכללים קשיחים להחלטות מקצועיות, מידתיות ומתועדות המבוססות על הסיכון בפועל.
למה השינוי נדרש דווקא עכשיו?
גם אחרי התיקון של 2022 נמשכו החסמים, לקוחות רבים ובהם מי שפעלו כחוק ודיווחו על רווחיהם, עדיין מתקשים להעביר כספי קריפטו לחשבון הבנק. המחיר ניכר גם בקופת המדינה. נוהל הגילוי מרצון של רשות המסים, שהסתיים באוגוסט 2026, נשא תחזיות של מיליארדי שקלים. בפועל, במסלול הנכסים הדיגיטליים הוגשו 203 בקשות בלבד, עם מס משוער של כ־51 מיליון ש"ח. מנהל רשות המסים ייחס את ההיענות הנמוכה בעיקר להיעדר פתרון בבנקים להפקדת כספי קריפטו. והתזמון מחדד את הבעיה: התיקון להוראה 411 פורסם אחרי שחלון הגילוי מרצון כבר נסגר, וייכנס לתוקף רק במאי 2027.
מה משתנה בפועל?
- בוטלה החובה לבצע בירור מלא של מקור הכספים ונתיב המטבע בכל עסקה מעל 100 אלף ש״ח; עומק הבדיקה ייקבע לפי פרופיל הסיכון.
- הבנק נדרש להגדיר גם את המקרים שבהם אין צורך בבדיקת נתיב המטבע.
- פנייה למומחה חיצוני תיעשה רק כאשר רמת הסיכון מצדיקה זאת.
- לא ניתן לקבוע רשימה סגורה של מטבעות מותרים או אסורים.
- הגדרת ״נתיב המטבע״ צומצמה: תנועות בפיאט לאחר ההמרה אינן נכללות עוד בנתיב.
- נוספה התייחסות ייעודית ללקוחות עסקיים, לרבות כספים שמקורם בהנפקת טוקנים.
מה המשמעות ללקוח הפרטי?
הנקודה החשובה: יציבות המחיר אינה מעידה על סיכון הלבנת הון נמוך ביטקוין שנרכש ומומש דרך נותן שירות מורשה עשוי להיות בסיכון נמוך יותר מ־USDC שעבר דרך מערבל. כלומר, מה שקובע אינו רק סוג המטבע, אלא בעיקר המסלול שעבר, זהות הגורמים המעורבים ואיכות התיעוד. גם ההוראה מדגישה שנותן שירות מורשה מפחית סיכון, בעוד שמערבלים וארנקים המקושרים לפעילות בלתי חוקית מגבירים אותו.
מה אפשר ללמוד מהעולם?
ישראל בחרה בגישה מפורטת יותר להגדיר גורמים מגבירים ומפחיתים ולחייב את הבנקים לקבוע גם מתי בדיקה אינה נדרשת. לפי דוח קביעת האסדרה, רמת פירוט כזו עדיין חריגה בעולם.
בהונג קונג, קריאת הרגולטור ב־2023 לבנקים לשרת נותני שירות בנכסים וירטואליים נשענה על משטר רישוי: הבנק יכול להסתמך על כך שהגוף כבר נבדק ומפוקח. ההוראה הישראלית מאמצת היגיון דומה כאשר היא מכירה בנותן שירות מורשה כגורם מפחית סיכון. המשמעות רחבה יותר מהוראה בנקאית אחת הנגישות למערכת הבנקאית תלויה גם באיכות הרישוי והפיקוח על נותני השירות.
בארה״ב, ב־2025, הוסרו דרישות מקדימות לפעילות בקריפטו ו״סיכון המוניטין״ הוצא משיקולי הפיקוח. במקביל, צו נשיאותי הדגיש קבלת החלטות על בסיס סיכון פרטני ואובייקטיבי והבנקים הגיבו במהירות. הלקח ברור: כל עוד בנק מעריך שבביקורת ייענש על מתן שירות, אך לא על סירוב, התמריץ יהיה להמשיך לסרב. כאן טמון אחד החידושים החשובים במהלך הישראלי: הפיקוח יבחן לא רק כשלים בבקרות, אלא גם כמה בקשות נדחו ומה עולה מפניות הציבור. בכך משתנה גם התמריץ של הבנקים סירוב גורף כבר לא יהיה בהכרח האפשרות הבטוחה מבחינה פיקוחית. נוסף על כך, בעוד שבארה״ב המדיניות השתנתה בעקבות חילופי הממשל, בישראל השינוי עוגן בהוראה מחייבת, לאחר הליך שיתוף ציבור, ונקבע כי ייבחן מחדש בעוד חמש שנים.
עכשיו האתגר עובר מהרגולציה ליישום בבנקים:
- לבנות מטריצת סיכון ברורה ומתועדת.
- להטמיע במערכות כללי החלטה עקביים.
- לשלב כלי ניטור בלוקצ׳יין במקרים שבהם הם אכן נדרשים.
- לשמור נתיב ביקורת שמסביר לא רק מדוע הוחמרה הבדיקה, אלא גם מדוע ניתן היה להקל.
השאלה היא האם השינוי יישאר ברמת המדיניות, או יתורגם לחוויית לקוח אחרת בפועל.
מה דעתכם? האם ההוראה החדשה תאפשר סוף סוף יותר גמישות בהבאת כספי קריפטו לתוך המערכת הבנקאית?