החזית החדשה של קטאר - לא רק ישראל, גם רגולציות ה-ESG של אירופה
החזית החדשה של קטאר - לא רק ישראל, גם רגולציות ה-ESG של אירופה
SUMMARY
המאמר עוסק במתח הגובר בין קטאר לאיחוד האירופי סביב רגולציות חדשות בתחום הקיימות, ובמיוחד רגולציית ה- CSDDD המחייבת חברות לזהות, לטפל ולדווח על הפרות סביבתיות וחברתיות בשרשראות האספקה שלהן. קטאר, ספקית מרכזית של גז טבעי נוזלי לאירופה, מתנגדת לדרישות המחמירות הללו וטוענת שהן חורגות אפילו מהסכמי האקלים הבינלאומיים. במקביל, האיחוד האירופי פועל לקדם מעבר לאנרגיות מתחדשות וממשיך להתאים את רגולציות הקיימות שלו, תוך דחיית מועד כניסת הרגולציה לתוקף וצמצום הדרישות. המתח בין קטאר לאירופה מדגים את המורכבות בקידום אג'נדת הקיימות והאקלים לצד שמירה על אספקת אנרגיה יציבה, ומדגיש את הצורך של חברות, ובפרט אלו בישראל, להיערך לשינויים הרגולטוריים והאנרגטיים העתידיים..
"קטארגז", שבעליה הם מדינת קטאר - ה"מדינה (ה)מורכבת"; שתומכת ומממנת קבוצות אסלאמיסטיות (ובינן כמובן חמאס), מפעילה לוחמה תקשורתית ותודעתית נגד המערב (בסיוע, לכאורה, של בכירים בלשכת רה"מ של ישראל), ובעלת רקורד מפוקפק בתחום זכויות האדם - מאיימת כעת לצמצם או להפסיק את אספקת הגז הטבעי הנוזלי (LNG) לאיחוד האירופי.
הסיבה? רגולציית ה-CSDDD (Corporate Sustainability Due Diligence Directive), שדורשת מחברות גדולות הפועלות באיחוד האירופי לזהות, לטפל ולדווח על הפרות זכויות אדם ונזקים לסביבה בשרשראות האספקה שלהן. מטרת הרגולציה למנוע השפעות שליליות בנושאים אלו, ולוודא שהם אינם עלולים להוות סיכון פיננסי לחברות. עד כאן, לא ברור - או שבעצם, כן ברור - למה קטאר מתנגדת.
ל-CSDDD חלק נוסף, יותר מרחיק לכת באופיו: דרישה מהחברות להתאים את האסטרטגיה העסקית שלהן ואת צריכת האנרגיה שלהן בהתאם ליעדי ההפחתה של ה-EU (90% הפחתה עד 2040, 100% - NET ZERO - עד 2050). כאן טוענת קטאר שמדובר בדרישה מחמירה יותר אפילו מהסכם פריז, בו התחייבו המדינות לצמצום ההתחממות הגלובלית, אך בהתאם לתוכניותיהן הלאומיות.
אבל האירופאים נמצאים גם כך בעיצומו של תהליך נרחב להפחתת הנטל הרגולטורי, ובמסגרת זו צפוי ה-EU לפשט ולצמצם את רגולציית דיווחי הקיימות (ה-CSRD), את הטקסונומיה הירוקה ואת מכס הפחמן (CBAM).
תוצאות התהליך צפויות להסתיים באוקטובר 2025, ובינתיים האיחוד האירופי גם דחה את הכניסה לתוקף של ה-CSDDD (לאמצע 2028) ואף צמצם בדרישותיה - אך קטאר טוענת כי שינויים אלה אינם מספיקים.
חשוב להבין: קטאר מספקת כיום 10-14% מהגז הנוזלי הטבעי (LNG) של אירופה, ויתכן שהנתח הזה אף יגדל, שכן האיחוד מפסיק בהדרגה את השימוש בגז ובצינורות רוסיים. עבור הקטארים זה מנוף לחץ משמעותי על ה-EU, וזו לא הפעם הראשונה שהוא מפעיל אותו בהקשר הרגולציה הזו. גם בשנה שעברה הביעה קטאר מורת רוח מהרגולציה, כאשר ההתנגדות העיקרית הייתה לעונשים הכספיים (עד 5% מההכנסה השנתית העולמית בגין אי ציות לרגולציה), שלטענתם לא יהיו אפשריים עבור היצואנים. האיום אז יחסית עבד: ה-EU ריכך את הדרישה לקנס של 5% מהמחזור העולמי, והשאיר למדינות האיחוד לקבוע קנס "אפקטיבי ופרופורציונלי".
מה ה-EU עושה בנידון? ממשיך לקדם את השימוש באנרגיות מתחדשות. נכון לחציון הראשון של 25', כבר מעל 42% מייצור החשמל באיחוד מקורו באנרגיות מתחדשות. בכך ה-EU ממשיך לקדם את העצמאות האנרגטית שלו, ואת מדיניות הקיימות והאקלים שלו.
ישראל, מדינה שה-EU הוא שותף הסחר העיקרי שלה, לא יכולה להתעלם מכך - וכדאי לחברות להיערך בהקדם, הן ברמה האנרגטית והן ברמה הרגולטורית.