הדילמה הניהולית לשנת 2025 – זהירות מונעת או תעוזה עם שיקול דעת

בימים האחרונים פורסם דוח ניהול הסיכונים העשירי הגלובלי לשנת 2025 של רשת BDO, המבוסס על סקר מקיף של כ-500 מנהלים בכירים מרחבי אירופה, המזרח התיכון, אסיה ואמריקה. הדוח מנתח את גישתם לניהול סיכונים ומתאר כיצד הם מתמודדים ומגיבים לאירועים גלובליים המשפיעים על יציבות וצמיחת הארגונים שלהם. 

מהסקר עולה תמונה מדאיגה של ארגונים המתכנסים לזהירות יתרה בעולם עסקי תנודתי. בעוד המשברים הגלובליים ממשיכים לעצב את המציאות, הסקר מציג פער הולך וגדל בין תפיסת הסיכון לבין המוכנות הארגונית להתמודד עם אתגרי המחר.

על סף תהום: מצב הסיכונים ב-2025
"על סף תהום" – כך מתאר הסקר את מצבם של ארגונים רבים בעולם כיום. הסיבה העיקרית לכך היא נטייה גוברת לזהירות יתרה. הנתונים מצביעים על מגמה ברורה: 69% מהחברות מגדירות עצמן כ"שונאות סיכון" (Risk-averse) או "ממזערות סיכון" (Risk-minimising) בשנת 2025, עלייה משמעותית מ-61% בשנה שעברה. נתון זה משקף את ה"טראומה התאגידית" המתמשכת שליוותה את העולם בשנים האחרונות – ממגפה עולמית, דרך שיבושי שרשרת אספקה חסרי תקדים ועד מתחים גיאו-פוליטיים מתעצמים. 

בגרף הבא ניתן לראות את מגמת הירידה המשמעותית בשנתיים האחרונות, באחוז המנהלים המגדירים עצמם כפרו-אקטיביים בנושא ניהול סיכונים, מ29% מהמנהלים שהשיבו בשנת 2023 שהינם פרו-אקטיבים ביחס לסיכונים, רק 7% השיבו כך בשנת 2025.



מה משתנה? הפער בין תפיסה למוכנות
שינוי מרכזי בא לידי ביטוי לא רק בעלייה בזהירות, אלא בפער ההולך וגדל בין האופן שבו ארגונים מזהים סיכונים לבין מידת המוכנות שלהם להתמודד איתם בפועל. הסקר שלנו מציג תמונה מדאיגה: אף אחד מבין 500 המנהלים הבכירים שנסקרו לא העניק לניהול הסיכונים בארגונו ציון מושלם. למעשה, בממוצע, מנהלים ציינו כי מחצית מכשלי ניהול הסיכונים שהוצגו בפניהם חלים בארגונם.

בגרף הבא מוצגים הסיכונים שארגונים הכי פחות מוכנים אליהם, במקום הראשון בשנת 2025 כמו בשנה שעברה נמצא הסיכון הרגולטורי, שממשיך להיות בחזית האיומים הגלובליים. 
סיכונים בולטים נוספים שנמצאו כנקודת תורפה בארגונים הם סיכונים שמקורם בשרשראות האספקה, כוח האדם, שינויים גיאופוליטיים וסייבר.
 


מעבר לכשלים מערכתיים אלו, הסקר מזהה מספר סיכונים ספציפיים שבהם ארגונים חווים חוסר מוכנות בולט או קושי בהתמודדות יעילה:

• סיכונים רגולטוריים: הפער נחשף במלואו בתחום זה. מצד אחד, ארגונים מכירים בסיכון35%) רואים בו את אחד משלושת האיומים שהם הכי פחות מוכנים אליהם). מצד שני, מנכ"לים מתוסכלים ממה שהם תופסים כ"בזבוז יתר על ציות" . הדבר מצביע על כך שההשקעה הכספית אינה מתורגמת לתחושת ביטחון או לניהול סיכונים אסטרטגי, אלא נתפסת כנטל שאינו מספק ערך.

 

• סיכון טאלנט וכוח אדם: כאן הפער הוא בין המציאות המשתנה למוכנות הארגונית. הסיכון זינק 10 מקומות!! בדירוג ותפס ארגונים רבים לא מוכנים. 28% מהמנהלים רואים בו סיכון מרכזי, לעומת 12% בלבד בשנה שעברה. זינוק כה חד מעיד על פער משמעותי בין השינויים המהירים בשוק העבודה לבין יכולת הארגון להסתגל ולשמר עובדים.

 

• פער בתפיסת הסיכון הטכנולוגי והסייבר: הפער קיים גם בתוך הארגון. בעוד שרק9% מהמנכ"לים ציינו שהם אינם מוכנים לשיבושים טכנולוגיים, 24% מה- CIOs ו-22% מה-CTOs הביעו חשש דומה. בנוסף, מנהלי טכנולוגיה חוששים שגישת ה"סימון וי" בנושאי ציות סייבר מסיטה את המיקוד מהגנה מעשית, ויוצרת פער בין דרישות הציות לחוסן האמיתי של הארגון.

 

• חוסר גמישות בשרשרת האספקה: למרות שסיכוני שרשרת האספקה נותרו כאחד מהסיכונים המובילים, מתקיים כאן פרדוקס ניהולי- ארגונים מבינים היטב את הצורך האסטרטגי בחיזוק גמישות ועמידות שרשרת האספקה שלהם, ומכירים בפתרונות יעילים שיכולים לסייע בכך, אך בפועל הם מתקשים לתרגם הבנה זו ליישום מעשי. 

למה זה חשוב? מחיר הזהירות
הנטייה לזהירות יתרה, לצד חוסר המוכנות האפקטיבי, מטילה צל כבד על יכולתם של ארגונים לצמוח. בכך שארגונים מתמקדים רק בצמצום סיכונים קיימים, הם מפספסים הזדמנויות חיוניות לחדשנות והתפתחות.

מהסקר עולה גם שבעידן של משברים מתמשכים, כמו מגפת הקורונה, מתחים גיאופוליטיים ושיבושים טכנולוגיים בלתי צפויים, ארגונים חייבים לאמץ גישה פרואקטיבית לניהול סיכונים כדי להבטיח את המשך הצמיחה וההצלחה שלהם. גישה זו כוללת זיהוי מוקדם של סיכונים, תכנון תרחישים והכנת תוכניות פעולה מתאימות.

מניסיוני, כשותפה המלווה שנים ארוכות ארגונים במבוך הסיכונים המשתנה ללא הרף, אני רואה כי הנטייה המיידית במפגש עם משבר היא "למשוך את הברקס". תגובה זו, של התכנסות והימנעות מסיכונים, היא כמעט אינסטינקטיבית. אך זוהי בדיוק נקודת המפנה – בעולם שבו אי-הוודאות היא הנורמה החדשה, גישה זו הופכת ממגן לחיסרון תחרותי. זוהי מלכודת שעלולה לבלום צמיחה, לשתק חדשנות ואף להגביר את הפגיעות בטווח הארוך. ארגונים שידעו לפרוץ קדימה הם לא אלה שינסו למזער כל בדל סיכון, אלא אלה שייטיבו לנווט בחוכמה: לזהות את הסיכונים ההרסניים שיש לסלקם, אך גם לזהות את ה"סיכונים החיוביים" – אלו שאמנם כרוכים באי-ודאות, אך טומנים בחובם פוטנציאל עצום לצמיחה, בידול ויתרון תחרותי.

כדי לצאת מ"סף התהום", ארגונים חייבים לשנות גישה:

• תכנון תרחישים והכנת תוכניות פעולה: ארגונים עם חוסן גבוה מבצעים תכנון תרחישים כדי לצפות את הדברים שעלולים להשתבש ולהכין תוכניות פעולה בהתאם. לדוגמה, תכנון תרחישים יכול לכלול זיהוי סיכונים פוטנציאליים כמו שיבושים בשרשרת האספקה או מתקפות סייבר, והכנת תוכניות תגובה מתאימות.

• להשקיע בחוסן ארגוני: לא רק לשרוד את המשבר, אלא להתחזק ממנו. זה דורש גמישות ארגונית, יכולת הסתגלות מהירה, ושימוש בטכנולוגיות מתקדמות לניתוח והערכת סיכונים בזמן אמת. בנוסף , שיתוף פעולה בין צוותים – חוסן ארגוני כולל קידום שיתוף פעולה בין צוותים שונים בארגון כדי לזהות ולנהל סיכונים בצורה יעילה יותר. לדוגמה, צוותי IT יכולים לעבוד יחד עם צוותי שיווק כדי לזהות סיכונים פוטנציאליים הקשורים לאבטחת מידע.

• לשלב את ניהול הסיכונים באסטרטגיה העסקית: ניהול סיכונים אינו רק פונקציית ציות, אלא מצפן אסטרטגי. הוא צריך להיות חלק בלתי נפרד מתהליכי קבלת ההחלטות, ולשמש ככלי לזיהוי הזדמנויות לצד איתור איומים.
• לפתח תרבות ארגונית פרואקטיבית: עידוד חשיבה ביקורתית, למידה מטעויות והכרה בכך שסיכונים הם חלק בלתי נפרד מהדרך לצמיחה וחדשנות. הטמעת תרבות סיכון בארגון היא קריטית להצלחת ניהול סיכונים פרואקטיבי. זה כולל הכשרת עובדים בכל הרמות לחשוב על סיכונים כחלק מהעבודה היומיומית שלהם ולפעול בהתאם. תרבות סיכון חזקה מאפשרת לעובדים לזהות ולהגיב לסיכונים בצורה מהירה ויעילה.

הסקר של BDO לשנת 2025 הוא קריאת השכמה. הוא מדגיש שבעוד זהירות מהווה תכונה ניהולית חשובה, זהירות יתרה ללא מוכנות אפקטיבית עלולה לבלום צמיחה ולחשוף ארגונים לסיכונים משמעותיים יותר. הארגונים שישגשגו בעתיד הם אלה שינווטו בחוכמה בין הצורך בשמירה על יציבות לבין ההכרח לקחת סיכונים מחושבים בדרך לחדשנות ולצמיחה.