מאמרים:

תחייתו של מנגנון הרכישה העצמית

02 יוני 2022

אייל רובין, שותף, ראש אשכול המיסים |

 

בקצרה

רכישה עצמית של מניות היא מצב שבו חברה רוכשת את מניותיה שלה מבעל מניות, ובכך מקטינה את הונה העצמי. עומדת השאלה - אם נוצר אירוע מס לא רק לבעל המניות המוכר, אלא גם לבעל המניות הנשאר - שהרי למעשה חלקו של בעל המניות הנשאר גדל כתוצאה מהרכישה העצמית.   


 

בפסיקה שניתנה ב-2014 על ידי השופט מגן אלטוביה בבית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין ברנובסקי ובעניין בר ניר, נפסק כי לחברה לא היה כל עניין בקניית המניות מידי בעל המניות היוצא, אלא מדובר בהגשמת משאלתם של בעלי המניות.

בהתאם לפסיקה זאת, יש למסות את הרכישה העצמית בהתאם למהות הכלכלית, הכוללת חלוקת דיווידנד לכלל בעלי מניות החברה (הן היוצא והן הנשאר), שמיד אחריה לקח בעל המניות הנשאר את הדיווידנד שקיבל ושילם לבעל המניות היוצא בתמורה לרכישת חלקו.

בהתאם, נקבע בפסקי דין אלה כי יש להטיל מס על בעל המניות הנשאר כמי שקיבל את חלקו בדיווידנד שחולק לפי חלקו בחברה קודם הרכישה העצמית, שמוכפל בתמורה שקיבל בפועל בעל המניות היוצא. כתמונת ראי, בעל המניות המוכר חויב במס על מלוא הסכום שקיבל בפועל, כשעל חלקו הוא חויב במס כהכנסת דיווידנד ועל חלקו חויב במס כרווח הון.

שני פסקי הדין נגעו לבעלי מניות יחידים, ולא לבעלי מניות שהם חברות, שסיווג הפעולה מחדש בפסקי הדין הייתה עשויה לשפר את מצבם המיסויי.


בעל המניות הנשאר חויב במס גבוה יותר

בעקבות פסקי דין אלה, ומשראתה רשות המסים כי פסקי הדין של בתי המשפט ניתנו לטובתה, יצא ב-2018 חוזר מס הכנסה בעניין רכישה עצמית, שבו ביצעה רשות המסים "שיפור עמדות". במסגרת חוזר זה נקבע כי במקרים מסוימים אין לסווג את הרכישה העצמית כמורכבת מחלוקת דיווידנד שלאחריה רכישה מבעל המניות היוצא - אלא יש לסווג את הרכישה העצמית כרכישה מבעל המניות היוצא שלאחריה "סגר" בעל המניות הנשאר את הגירעון התזרימי שנוצר לו בדרך של משיכת דיווידנד מהחברה - שעתה מצויה בבעלותו המלאה.

במסגרת הסיווג "המשופר" המובא בחוזר, חויב בעל המניות הנשאר במס על דיווידנד גבוה יותר, לא רק בגין חלקו במניות החברה קודם הרכישה העצמית, כי אם בגין מלוא חלקו במניות החברה (לאחר הרכישה העצמית).

בשני פסקי דין שניתנו במהלך השנתיים האחרונות על ידי השופטת אורית וינשטיין מבית המשפט המחוזי בחיפה (מסים) בעניין בית חוסן ובעניין נטו משווקים, נפסק כי רכישה עצמית שאינה מבוצעת כרכישה פרו-רטה מכלל בעלי המניות, לא יוצרת באופן אוטומטי אירוע מס אצל בעל המניות הנשאר, וכי הדבר מותנה בשאלה אם לחברה יש עניין ברכישה העצמית.

כך, למשל, נפסק כי הוצאתו של בעל מניות לצורך פתרון סכסוך בין בעלי המניות בחברה, כדי לאפשר את פעילותה הסדירה של החברה, הוא בהחלט אינטרס של החברה. בדומה לכך, גם מצבים כמו הדיפת ניסיון השתלטות עוינת, העברת מסר מרגיע לציבור המשקיעים ועוד הם מצבים שבהם יש לחברה עניין בביצוע הרכישה העצמית. בנוסף, בהתקיים אחד ממצבים אלה, אין להזדקק לשאלה אם גם בעלי המניות הנותרים הרוויחו מיסויית מהרכישה העצמית.

במסגרת נימוקי החלטתה, הטעימה השופטת וינשטיין כי אף אם בעלי המניות הנותרים התעשרו, מדובר בהתעשרות שלא מומשה - כך שחיובה במס של התעשרות זו צריך להידחות למועד מכירת המניות בפועל בידי בעל המניות הנשאר.


יתרון כלכלי לבעל המניות הנשאר

בפסק דין בעניין מאיר סיידה, שניתן לאחר הפסיקה בעניין בית חוסן, נותחו הנסיבות שבהתקיימן ניתן להצביע על אינטרס של החברה בביצוע הרכישה העצמית, ונפסק כי בנסיבות של בעלי מניות אחים שהתקשו לנהל את החברה יחדיו, הוצאתו של אח מהחברה לא הייתה בבחינת אינטרס של החברה, כי אם אינטרס של בעל המניות הנשאר, ועל כן יש לחייבו במס. עם זאת, גם מפסק הדין בעניין סיידה, עולות שתי סוגיות מעניינות, שיש להן השלכות פרקטיות נרחבות.

הסוגייה הראשונה מתייחסת ליתרון הכלכלי שנוצר לבעל המניות הנשאר ההופך להיות בעל השליטה בחברה, או למצער מגדיל את החזקותיו בחברה. בעניין זה קבע בית המשפט כי גם אם טכנית בעל המניות לא התעשר, שכן החזקותיו בחברה גדלו, אך שווי החברה פחת כתוצאה מהרכישה העצמית, הרי שמהותית בעל המניות התעשר בעקבות הפיכתו לבעל השליטה בחברה. מקביעה זאת ייתכן שניתן להסיק כי אם בסמוך לאחר הרכישה ייכנס לחברה בעל מניות חדש - אין כל הצדקה למסות את הבעל המניות הנשאר, שהרי לא חל שינוי ב"שליטתו" בחברה.

הסוגייה הנוספת העולה מפס"ד סיידה נוגעת ל"שיפור העמדות" שביצעה רשות המסים במסגרת חוזר מס הכנסה. בעניין זה נקבע מפורשות כי אין כל הצדקה לראות בבעל המניות הנשאר כמי שביצע קודם את הרכישה מבעל המניות היוצא, ואחר כך משך לידיו את מלוא הדיווידנד. במלים אחרות, במקרה הגרוע, יש לראות בבעל המניות הנשאר כמי שקיבל לידיו את חלקו היחסי בדיווידנד, ולא את מלוא הדיווידנד.


רכישה עצמית – לא בהכרח אירוע מס

לסיכום, טרם נאמרה המלה האחרונה בסוגיית הרכישה העצמית. ברור כי מנגנון הרכישה העצמית היה ונותר כלי חשוב ביותר שיכול לאפשר פתרון סכסוכים ומניעת שיתוק וחיסול של חברות רבות. על פי הפסיקה העדכנית, ובניגוד למשתמע מחוזר מס הכנסה, רכישה עצמית אינה בהכרח אירוע מס אצל בעל המניות הנשאר. יש לבדוק כל מקרה בהתאם לנסיבותיו - האם היה לחברה אינטרס לבצע את הרכישה העצמית - ורק אם התשובה שלילית, תיתכן הטלת מס על בעל המניות הנשאר.

בנוסף, גם אם ייקבע כי האינטרס לביצוע הרכישה העצמית היה של בעל המניות הנשאר, יש לחייבו במס, לכל היותר, בגין חלקו היחסי בדיווידנד הרעיוני לפי חלקו בחברה קודם הרכישה העצמית. עד להתבהרות הדין החל בסוגיה, כדי להימנע מספקות, מוצע לשקול התאגדות של בעלי המניות באמצעות חברה בבעלותם האישית, כך שסיווג הרכישה העצמית כדיווידנד תוכל להועיל לבעל המניות, לא תיצור אצלו חבות מס, ואף תוכל לגבש בידו עלות נוספת למניות המוחזקות בידו.


צרו קשר עם המומחים שלנו