בפרשת פלוני (ע"א 3328/15) דן בית המשפט העליון בשאלת התושבות של יחיד לצורכי מס, ובפרט האם המערער, שעזב את ישראל בעוד שבני משפחתו המשיכו להתגורר בה, היה "תושב ישראל", כהגדרת המונח בפקודת מס הכנסה, בשנות המס שבערעור, ועקב כך חייב במס בישראל על ההכנסות שהפיק מחוץ לישראל.
המערער נולד בחו"ל ועלה ארצה בגיל 11. בשנת 1977 הוא נישא לרעייתו ונולדו להם ארבעה ילדים. עד לשנת 1991 עבד המערער בישראל, תחילה כשכיר ובהמשך בניהול עסקים שונים. משנת 1991 ועד שנת 2002, ניהל המערער עסקים בחו"ל. בשנת 2002, העתיק המערער את עיקר פעילותו העסקית לחו"ל ומשם המשיך לנהל עסקים רבים ומגוונים. על אף היותו נשוי כל העת לרעייתו בישראל כדת וכדין, הוא ניהל במהלך שהותו מחוץ לישראל, בין השנים 1994-2002, קשר זוגי עם אישה מקומית בחו"ל. בהמשך, בעת שהותו במדינה אחרת, בין השנים 2002-2009, ניהל המערער קשר זוגי עם אישה נוספת. המערער טען שלמרות שלכל אורך תקופה זו הוא נותר נשוי לרעייתו הישראלית, רישום הנישואין היה פורמאלי גרידא, והם נותרו נשואים למראית עין בלבד, בשל רצונם שלא לפגוע בכבוד המשפחה. בשנת 2011 הוצאו למערער שומות מס הכנסה לשנות המס 2005-2007 על ידי פקיד השומה, בהן הוגדר המערער כ"תושב ישראל", והוא חויב בתשלום מס בסכום כולל של כ-830 מיליוני ₪. המערער חלק הן על הקביעה לפיה הוא היה "תושב ישראל" בשנות המס והן על סכום השומות והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי בחן את שאלת התושבות של המערער וקבע, לאחר ניתוח מכלול העובדות, הראיות והעדויות, כי מרכז חייו נותר בישראל בשנות המס שבערעור, ועל כן יש להגדירו בשנים אלה כ"תושב ישראל". בערעורו לבית המשפט העליון טען המערער כי מרכז חייו בשנות המס שבערעור, הן במישור הזוגי-אישי והן במישור העסקי, היה מחוץ לישראל. מנגד, פקיד השומה טען כי קיימות אינדיקציות רבות המעידות כי מרכז חייו של המערער בישראל ובהן שהמערער אינו משלם מיסים במדינה אחרת, ושאין לו מעמד במדינה כלשהי זולת ישראל.
היות ומטרת המחוקק היא ללכוד ברשת המס את אותם הנישומים אשר עיקר האינטרסים והזיקות שלהם מצוי בישראל, הדגיש בית המשפט העליון כי בפקודה נקבע שמבחן מרכז החיים הוא המבחן המרכזי לצורך קביעת התושבות של נישום. למבחן זה נוספו מבחני משנה, הבוחנים אמות מידה אובייקטיביות והכוללים, בין היתר, את מקום ביתו הקבוע של הנישום, מקום מגורי משפחתו, מקום עיסוקו, מקום האינטרסים הכלכליים שלו ומקום פעילותו החברתית. כמו כן, קיימים מבחנים הקובעים חזקות כמותיות אשר קושרות בין מספר ימי השהייה של הנישום בישראל לבין מרכז חייו (הובהר כי בחישוב ימי השהייה של נישום בישראל יש לחשב גם את יום כניסתו וגם את יום יציאתו מישראל, אף אם הנישום שהה בכל אחד מהימים שעות בודדות בלבד). במקרה דנן, הכרעתו של בית המשפט המחוזי התבססה בעיקרה על התשתית העובדתית ולפיכך החליט בית המשפט העליון שלא להתערב בקביעות ובממצאים שהוצגו לו. לאור כך, קבע בית המשפט העליון כי לגבי כל אחת משלוש שנות המס שבערעור קיימת ביחס למערער "חזקת תושבות" כמותית (425 יום על פני תקופה של 3 שנים) אשר לקיומה שתי משמעויות מרכזיות: האחת, הנטל להפריך את החזקה מוטל על המערער; והשנייה, במישור המהותי, מספר ימי השהייה של המערער בישראל אינו רק נתון טכני, אלא מעיד כשלעצמו על זיקה מהותית שלו ארצה. במקרה דנן חזקת התושבות לא נסתרה, שכן לצד עובדת שהייתו של המערער בישראל באופן שוטף ולפרקי זמן ארוכים באותן שנים, נקבעו מספר קביעות נוספות המלמדות שמרכז חייו היה בישראל ובכלל זה שביתו של המערער בישראל היווה עבורו בית קבע, שהמערער ראה בעצמו ובמשפחתו חלק אינטגרלי מהקהילה בישראל ושלמערער אין מעמד כאזרח או כתושב לצורכי מס באף מדינה אחרת.
סוגיות המס הנזכרות במידעון מובאות באופן כללי ותמציתי, ונועדו להפניית תשומת לב בלבד. אין לראות במידעון משום תחליף לחוות דעת ואין להסתמך על תוכנו ללא קבלת ייעוץ ספציפי
צור קשר עם המומחים שלנו למיסים
הירשם לניוזלטר ולעדכונים אחרונים מ BDO זיו האפט
Please fill out the following form to access the download.