מאמרים:

גיוס הון באמירויות , חלום או מציאות מתהווה?

04 ינואר 2022

ליאור שחר, ראש מגזר הייטק, אשכול טכנולוגיה |

מעט יותר משנה חלפה מאז חתמו ישראל, איחוד האמירויות ובחריין על הסכמים לנורמליזציה של היחסים בין המדינות, הסכמים שקיבלו את הכינוי "הסכמי אברהם". מאז נחתמו ההסכמים נראה שהצד האמירתי והצד הישראלי מקדמים במהירות את מימוש ההצהרות על פוטנציאל שיתופי הפעולה ביניהם, בעוד קידום היחסים עם הצד הבחרייני מתנהל באופן איטי יותר מסיבות שונות.

מימוש זה כולל חתימת הסכמים כלליים בין גופים ציבוריים ומסחריים בין נציגים ישראלים לחברינו החדשים מהאמירויות ליצירת שיתוף מידע וזיהוי הזדמנויות למציאת פתרונות לאתגרים שהאמירויות מתמודדות עימן, משלחות הדדיות הנשלחות לבחון את הדרישה וההיצע בתחומים שונים וחתימה על הסכמים לאספקת טכנולוגיות ישראליות לשימוש אמירתי.

כל ההתפתחויות המואצות הללו מתרחשות למרות הקשיים שהציבה בפני הצדדים מגיפת הקורונה, ובין השאר גם תודות לקשרים ופעילויות שהתקיימו בשנים שקדמו להסכמים והתנהלו מתחת לרדאר. במערכת יחסים זו, תפקידו של כל צד די ברור – ישראל ממוצבת כספקית של מגוון טכנולוגיות חדשניות, ואיחוד האמירויות ממוצבת כשוק פוטנציאלי הצמא לפתרונות טכנולוגיים שכאלה  ומקור עצום של ממון וכסף שרוצה לפגוש עסקים ופעילויות החדשים ביותר שקיימים בשוק

 

האמירויות מבטיחות, ישראל מקיימת

רבות כבר נכתב ונאמר על האתגרים שהאמירתים צופים כי טכנולוגיות ישראליות עשויות לסייע בפתרונם, ולכן אזכיר אותם רק בקצרה: האקלים המדברי שהקשה על בניית מערכת אספקת מים ומזון לאוכלוסיה האמירתית הוביל לכך שקרוב ל-90% מהמזון הנצרך באיחוד האמירויות מיובא מחוץ למדינה. עובדה זו לא רק חושפת את התושבים לסכנות הנובעות מאירועים חיצוניים המשפיעים על האספקה (תנודות במחירי הסחורות, מתיחות בטחונית או אפילו מגיפה...), אלא גם מונעת מתושבים מעוטי יכולת ו/או ממקומות מרוחקים מהערים המרכזיות לצרוך מזון איכותי במחירים סבירים.

באמירויות הציגו כבר ב-2019 חזון עתידי לפיו כל תושב יזכה לזמינות של מזון ומים ברמת איכות גבוהה ובעלי ערך תזונתי גבוה, וזאת באמצעות שיפור היכולת ליזום ולקיים יצור חומרי גלם ומוצרים מתוצרת מקומית, שילוב יכולות איתור ומניעת נזקים למזון ובזבוז מזון, והעמדת מערכי תכנון וביצוע של סחר ושילוח בינלאומי שיאפשרו המשך תקין של אספקת המזון המגיע מגורמים חיצוניים גם בעיתות משבר מכל סוג.

על מנת ליישם חזון שכזה, לאמירתים ברור כי הפתרונות לכל חלקי התוכנית מבוססים על טכנולוגיה, וכאן גם נכנסת ישראל לתמונה. החברות הישראליות שמוצריהן ופתרונותיהן עשויים לקדם את יישום התוכניות האמירתיות, מתרכזות בחלק מהתחומים שישראל מנסה לקדם ביתר שאת בשנים האחרונות בעולם את חדשנותה בהן: טכנולוגיות מזון וחקלאות, מים, אנרגיה ואגירה, בניה חכמה ואקלים – או, אם ננקוט במונח המכנס תחת כנפיו פתרונות רבים מתחומים אלו, "קיימות".

עד כה נחזה השוק האמירתי כמקום בו קיים פוטנציאל מסחרי רב עבור חברות ישראליות בתחומים אלו, אך אני מבקש להציג שוק זה כפוטנציאל בתחום שונה אך קשור: הפוטנציאל בגיוס הון ציבורי.

 

לא כולם חדי קרן

לכאורה, נראה שענף ההייטק הישראלי נמצא בתקופת פריחת שיא – סכומי הגיוסים של חברות הסטארט אפ צומחים מרבעון לרבעון, בכל שבוע נולד חד קרן חדש ועל פניו החשש העיקרי של התעשיה הוא מהידללות מאגר העובדים לגיוס.

אך עשרות חדי הקרן ומאות החברות האחרות המצליחות לגייס סכומי כסף נאים מקרנות הון סיכון אולי משכיחות את אלפי חברות הסטארט אפ הישראליות שנאבקות על מציאת מימון לפעילותם. רובן אינן חברות לא-מוצלחות, הן פשוט פועלות בתחומים שאינם מצויים כעת בחזית ההייפ הסייברי, הפינטקי עולם הגיימינג , SMART MOBIITY וכדומה. חלקן מפתחות חומרה, תוכנה וטכנולוגיות חכמות בתחומי הבניה, התשתיות, האנרגיה והאגירה , המים, המזון והחקלאות – תחומים שבוודאי זקוקים להאצה מבוססת-טכנולוגיה, אך לרוב זמן הפיתוח שלהם ארוך יותר, הבדיקות הרגולטוריות שהמוצרים נדרשים לעבור בטרם יאושרו לשימוש קפדניות יותר, והבסיס המדעי שממנו צמחו מצריך מחקר נרחב יותר.

זה לא שחברות מתחומים אלו לא מצליחות לגייס הון כלל – בכל אחד מהתחומים הללו קיימות עשרות דוגמאות לחברות שהכריזו על גיוסים בהיקף דו ספרתי של מיליוני דולרים (ומיעוטן אף יותר מכך) אך חלק גדול מהחברות הללו מגלה כי בבואו לבצע את הקפיצה שבין סיום הפיתוח לבין שלב ה COMMERCIAL  – אפשרויות המימון המקומיות מצומצם, והגעה למשקיעים זרים אינה משימה פשוטה כלל ועיקר.

 

שוק ההון באמירויות , פוטנציאל ענק עם אתגרים בדרך

לפני מספר שבועות הייתי חלק ממשלחת שקיימה מספר  פגישות עם גורמים שונים בדובאי ובאבו-דאבי, החל בגופי השקעה שונים ועד ראשי הבורסה לניירות ערך והרגולטורים האחראים על שוק ההון באיחוד. דובאי ואבו-דאבי נחשבות  לאמירויות המרכזיות והעשירות מבין החלקים המרכיבים את איחוד האמירויות. בפגישות אלו ניסינו לבדוק את האפשרות שהצד האמירתי לא רק ישמש בתפקיד רוכש הפתרונות הישראלים לאתגריו, אלא גם כמציע הפתרון לאתגר שתואר לעיל: גיוס הון לחברות טכנולוגיה ישראליות.

ענף קרנות ההון סיכון לא מפותח, בלשון המעטה, באמירויות, אך שוק ההון הציבורי דווקא כן. באיחוד האמירויות פועלות שלוש בורסות ציבוריות: בדובאי מתנהלת פעילות של שתי בורסות תחת מעטפת ה DFM-  Dubai Financial Markets (DFM) ו-Nasdaq Dubai – ובאבו-דאבי פועלת בורסת ה-ADX (Abu Dhabi Securities Exchange).

בבורסות ה-DFM וה-ADX, שהוקמו בשנת 2000, נסחרות בעיקר חברות מקומיות, וכמה חברות ממדינות שכנות כדוגמת בחריין וכוויית הרשומות בסחירות דואלית. הבורסות הללו מפוקחות בידי רשות ניירות ערך המקומית (SCA), נדרשות לעמוד בתקנות מקומיות, וכיום נסחרות בכל אחת מהן כ-80 חברות.

בבורסת הנאסדק-דובאי, שהוקמה ב-2005, נסחרות כיום מניות של 8 חברות בינלאומיות, והיא מפוקחת בידי ישות עצמאית (DFSA) הפועלת על פי תקינה בינלאומית, ודומה בפעילותה לרשות ניירות ערך האמריקאית. בעלת המניות הגדולה ביותר בבורסת הנאסדק של דובאי היא DFM, ולרוב רואים בשתי בורסות אלו כשוק ציבורי פיננסי מאוחד של דובאי. נכון לתחילת חודש נובמבר, שווי האחזקות הפיננסיות המתנהל בבורסות דובאי  אלו עמד על כ-252 מיליארד דולר אמריקאי. כ-18% מהאחזקות של ישויות בבורסות אלו נמצא בידיהם של משקיעים זרים, ואלו אחראים לכ-49% מהיקף המסחר. 45% מהמסחר מתבצע בידי משקיעים מוסדיים. בשנת 2020 עמד היקף המסחר היומי הממוצע על קרוב ל-80 מיליון דולר, עליה של כ-22% לעומת היקפו ב-2019.

חברות טכנולוגיה ישראליות כבר ביצעו הנפקות בבורסות זרות שאינן ארה"ב כדוגמת ה-AIM הבריטית, ה-ASX האוסטרלית והבורסה הקנדית TSX, ולכאורה הנפקה בבורסה אמירתית בה מספר החברות הנסחרות והיקפי המסחר קטנים יותר אינה מפתה. אך לבורסה האמירתית ישנן יתרונות – המשולבים זה בזה – עבור חברות ישראליות מתחומים מסוימים.

כפי שתארתי לעיל, האמירתים צמאים לפתרונות טכנולוגיים ישראלים וגם בבורסות אחרות מקווים היזמים, כי החשיפה הציבורית שתביא הסחירות שם תעודד את הפוטנציאל העסקי המקומי עבורם, אך באמירויות המצב הוא הפוך – הדרישה המקומית למוצרים ופתרונות של החברה היא שצפויה להעלות את קרנה גם בעיני משקיעים בבורסה המקומית. כמו כן, קיים בשלב זה מומנטום של רצון בין שתי המדינות לעודד קשרים מסחריים בתקופה שלאחר חתימת הסכמי אברהם ועובדה זו מביאה  לפתיחות יתירה בממשל ובגופי ההון האמירתים יחד עם הפתיחות בעסקים הישראליים לפתיחה של שוק ההון בפני חברות הטכנולוגיה הישראליות, הקירבה הגאוגרפית וכמעט אפס הבדלי שעות גם הם יתרמו רבות  להאצת התהליך.

ברמה העסקית השוטפת, השקיפות שתיגזר מהימצאות החברה בבורסה המקומית צפויה להגדיל את האמון שתזכה לו מצד לקוחות פוטנציאלים מקומיים, שלא יחששו מעסקים עם חברה פרטית ממדינה אחרת.

אך בטרם נוכל להגשים את ההזדמנות הזו, יש כמובן עוד מכשולים שיש להסיר גם בצד האמירתי. כך למשל, בבורסות הללו אין עדיין ייצוג לחברות טכנולוגיה (רוב החברות פועלות בתחומי הבניה ותשתיות , פיננסים , מחצבים  ומוצרי הצריכה), כך שקשה יותר למשקיעים "לעכל" חברות פיתוח שעדיין רחוקות כמה שנים מהכנסות. בנוסף, כיום יכולה רק חברה אמירתית להירשם למסחר,  דבר שמאוד יקשה על רישום חברות ישראליות  או שדרישות הסף להון מינימלי או לרווח מינימלי  לא מתאימות לחברות צמיחה ב"עולם החדש", בנוסף דרישות הדיווח  השוטפות של חברות ציבוריות  בבורסות האמירויות נוקשות יותר מאשר בורסות מקבילות בעולם .

במסגרת הדיונים שאנו מקיימים מול נציגי הבורסות הללו והרגולטוריים של שוק ההון האמרתי, גיבשנו מספר הצעות להסרה או הגמשת החסמים הללו בפני חברות היי טק הישראליות, כך למשל, תהיה דרישה מקדמית מהחברות להציג רווח שנתי או הון עצמי בהיקף ראלי לחברות צמיחה  על מנת להיות "ראויות" לרישום בבורסה, הקלה על דרישות הדיווח השוטפות, אפשרות של הנפקה ישירה של חברה ישראלית ולא דרך ישות אמיריתית או לחלופין  אופציה של רישום דואלי של חברות הייטק ישראליות הנסחרות בישראל או מעבר לים אחרת AS IS תוך קבלת דרישות הדיווח בבורסה האחרת.

אני מעודד מהפתיחות והעניין שאנו מזהים מצידם של הגורמים הרלוונטיים באיחוד האמירויות לפתיחת נתיב בבורסות המקומיות לחברות היי טק  ישראליות, ומאמין כי אנו מתקרבים אט אט  לנתיב שלא רק יפתח אלא יהפוך לאופציה מרכזית לגיוס הון בידי חברות ישראליות ממש "מעבר לגדר ".
 

צרו קשר עם המומחים שלנו >>