.jpg.aspx)
משבר הקורונה חשף חולשות ופערים בשרשראות הערך הגלובליות על רקע התהליך מתמשך של שינויים במדיניות הסחר, התמודדות עם אסונות טבע ושינוים בעלויות העבודה במדינות שונות. ניהול יעיל של סיכוני שרשרת הערך בשנים הקרובות והעמקה של השימוש בכלים דיגיטלים לניהול שרשרת הערך צפוי להפוך את רשת האספקה לרזה וזריזה לעומת הגישה המסורתית . במסגרת שבוע התעשייה של BDO שוחחה אסתי גולדהמאר, שותפה ב- BDO Operational Excellence עם Eskander Yavar, Partner; Management Advisory Services National Leader BDO USA על המגמות שמעצבות מחדש כיום את שרשרת הערך הגלובלית.
כמוביל של שרשרת הערך הגלובלית בפירמה שלנו, מהם לדעתך האתגרים הגדולים שהתעשייה תתמודד איתם בשנים הקרובות? ומה נוכל ללמוד מאירועי השנה האחרונה על מנת להבטיח את המשכיות צמיחת התעשייה?
קודם כול, יש שתי קטגוריות של יצרנים שיצאו מהמגפה הזאת: ישנם אלה שנפגעו מול אלה שלא נפגעו.
יצרנים שנפגעו הם אלה שלפחות אחד המתקנים שלהם נסגר לתקופת זמן בגלל בריאות העובדים או בהקשר של שרשרת האספקה. במקרים האלה, נדרש זמן רב יותר ליצרנים להשתקם.
לדוגמא, אנחנו שומעים מיצרניים בתעשיית הרכב על אסטרטגיות שונות רק כדי לשרוד. למשל, לקיחת שבבים אלקטרוניים מהדגמים שמיוצרים בכמות קטנה ושילוב שלהם בדגמים הפופולריים יותר, רק כדי לנסות לעמוד בביקוש. אאודי הכריזה על ירידה ביעדי הייצור והוצאה לחופשה של עד 10,000 עובדים בגלל המשבר בשרשרת האספקה הגלובלית של שבבים.
בהתחשב במורכבות זו, חשוב להתחיל לפתח תוכנית חזקה לטווח ארוך של שרשרת האספקה, אשר כוללת שרידות ויתירות בנקודות שהטיפול בהם גוזל זמן בעיצומו של משבר. כולנו מבינים שהחלפת ספק מהותי הוא לא תהליך קל או מהיר.
הזמן הטוב ביותר לערוך את השינויים האלה, כולל זיהוי של ספקים חליפיים, הוא לא בעיצומו של משבר, כשיצרן עסוק בחיפוש דרכים לשרוד.
כשאנו שבים לפעול בסביבה רגילה יותר, אנחנו מצפים לראות שינויים במגמות הייצור מנפח גבוה ותמהיל נמוך (High Volume – Low Mix) לתמהיל גבוה ונפח ייצור נמוך (High Mix – Low Volume), מה שיוביל לעוד הזדמנויות לחזרה לייצור בארץ המוצא. איך זה משתקף בשוק בארה"ב?
זו בהחלט מגמה שאנחנו רואים בזירה העולמית. כמה ממשלות, אם באיחוד האירופי, ביפן, בקוריאה הדרומית או בארה"ב, עוסקות באופן פעיל בתוכניות לאומיות כדי לזהות תעשיות חשובות בשרשרת האספקה ולעבוד כדי לתמרץ יצרנים להחזיר לארץ המוצא כמה שאפשר מהפעילות שלהם. תידרש כמות משמעותית של השקעות מהממשלות בכל ענף תעשייה בנפרד.
למשל, על מנת שארה"ב תחזור לייצר ברמה שהייתה ב-1990 בתעשיית המוליכים למחצה, כשהיה לארה"ב כ-13% מכושר הייצור העולמי, ההערכות הן כי נצטרך להשקיע מעל 50 מיליארד דולר.
בנוסף, מתחילים לראות שטף של הסכמי סחר חדשים שנחתמים בין אזורים ובין חצאי כדור הארץ. שינוי עולמי ברשת שרשרת האספקה בהחלט קיים. כדוגמה, ארצות כמו הודו, תאילנד, וייטנאם ומלזיה נחשבות כנהנות מסביבת שרשרת האספקה הגלובלית החדשה הזאת, אבל רובן מתקדמות בזהירות בגלל השכנה רבת-ההשפעה, סין.
המגפה הדגישה את השיבושים בשרשרת האספקה הגלובלית, כפי שנראה לאחרונה גם באירוע בתעלת סואץ. איך היצרנים בארה"ב מתמודדים עם הסיכונים בשרשרת האספקה הגלובלית?
המגפה הדגישה את הצורך לשנות את שרשרת האספקה אצל היצרנים ולהתמודד עם סיכונים בשרשרת האספקה הגלובלית.
התוצאות נראות בסקר האחרון שערכנו בין מנהלי כספים בקרב יצרנים בארה"ב, מתוכו עולה כי 5 האסטרטגיות העיקריות בשרשרת האספקה לשנת 2021 הן:
- השקעה בטכנולוגיה בשרשרת האספקה
- זיהוי של ספקים לגיבוי
- היערכות מחדש של מערכות מיסוי (המרכיב הקריטי לגופים רב-לאומיים)
- ביצוע של הערכת סיכונים
- מעבר לארץ אחרת
בשנים האחרונות מדינת ישראל משקיעה כספים רבים כדי לעודד מפעלים לעבור לרובוטיקה, אוטומציה וייצור מתקדם – המעבר לתעשייה 4.0. מהן המגמות בתעשייה 4.0 בארה"ב? מה קצב האימוץ? ומהם המניעים והמחסומים?
מנקודת המבט של ארה"ב, במהלך השנים האחרונות, ראינו שתעשייה 4.0 הייתה נושא שלא הובן בבירור. בעבר, רוב המשיבים לסקר שלנו רק למדו את הנושא או חשבו על פרויקט פיילוט.
במבט מהיר להיום, מתרחש סיפור על שני סוגי יצרנים: מצד אחד, אלה ש"נולדו בדיגיטל" ומנגד, מה היצרנים המסורתיים, אלה שעובדים על מנת לשכנע את המנהלים שלהם לנסות פרויקט בתעשייה 4.0.
יש הבדלים מדהימים בין השניים.
לדוגמה, חברות שנולדו דיגיטליות הן צעירות יחסית בגיל החברה ולעתים קרובות גם בגיל המנהלים שלהם. הן יוצרות תוכניות עסקיות ומודלים לפעולה עם מנטליות של "דיגיטל קודם", חושבים על מודלים של מכירות ישירות לצרכן, סחר אלקטרוני ומודלים אוטומטיים למימוש הזמנות.
אני מאמין שנמשיך לראות את התעשייה נעה למודל של "נולד בדיגיטל" עם החברות המובילות שייקחו נתח שוק משמעותי בעתיד הקרוב.
לסיום, מדינת ישראל היא ארץ קטנה והשוק מוגבל. לאור זאת, יזמים ויצרנים ישראלים רבים מנסים ואף מצליחים לפרוץ גלובלית. מניסיונך, מהן השיטות הטובות ביותר לפעול בשוק בארה"ב?
באשר לשיטות הטובות ביותר לפעולה בשוק בארה"ב, אנחנו חושבים שיש כמה הזדמנויות משמעותיות להתרחבות בארה"ב, ראשית, על בסיס התמריץ הפדרלי ומדיניות המיסוי ברמת המדינות.
היו כמה מעברים משמעותיים של חברות ממדינות כמו קליפורניה לטקסס. דוגמאות מהותיות כוללות את אורקל, היולט-פקרד והמפעל החדש של טסלה לייצור סייברטראק. אנחנו עדים גם לעזיבה של כמה חברות שירותים פיננסיים את המדינות בצפון-מזרח לפלורידה.
מדינות בלי מס הכנסה כגון טקסס, טנסי ופלורידה, רואות צמיחה משמעותית.
תעשיות ירוקות כמו מימן, כלי רכב חשמליים ומכשירים רפואיים מושכות יותר ויותר את המדינות והרשויות המקומיות.
מוטב ליצרנים שלנו לרכוש חברות בארה"ב או להקים מפעלים חדשים?
זוהי החלטה עסקית אשר נגזרת דרך החשיבה של החברה. רכישה בהחלט מהירה יותר, אבל מקבלים את הטוב עם הרע. הקמת מפעל חדש אמנם מורכבת אך נותנת לך שליטה ביכולת לגדול בקצב שלך, מנגד, זה נוטה להיות עתיר הון.
השקעות ישירות זרות הן בהחלט חלק מהותי בצמיחה הכלכלית של ארה"ב.
סוכנויות לפיתוח כלכלי של המדינות בארה"ב מתמקדות יותר ויותר בישראל כמקום מרכזי לגיוס השקעות חדשות, במיוחד בסקטורים של תעשיית הביטחון והפינטק.
באילו אזורים להתמקד וכמובן, איך תפעל שרשרת האספקה המקומית?
מנקודת המבט של האינטרס הכלכלי בצמיחת האוכלוסייה, אנחנו רואים את המדינות בדרום-מזרח ובדרום-מערב כמושכות ביותר.
אם חושבים כיצד שרשרות האספקה המקומיות יתופעלו, אנחנו בהחלט רואים חזרה ליותר שרשראות אספקה מקומיות אשר נבנות בהתבסס על פיזור. הרעיון להיות קשור למקור אחד של תשומות מהותיות נחשב מסוכן מאוד ונראה שכוחות השוק של היום מוכנים לקבל את העלויות הנוספות כביטחון, למול חוסרים באספקה.