הדו"ח הלאומי ה-3 לאובדן והצלת מזון בישראל

אובדן המזון בישראל השנה: 2.3 מיליון טון, כ-33% מהיקף יצור המזון בארץ, בשווי 19.5 מיליארד שקלים, 4.2 מיליארד שקלים  - אובדן המזון במקטע קמעונאות והפצה

הגורמים העיקריים לאובדן מזון במקטע קמעונאות והפצה:  מזון פג תוקף או בעל תוקף קצר, פגמים אסתטיים באריזה או במוצר ונזק בתהליך השיווק

ארגון לקט ישראל, בשיתוף BDO, פרסמו את הדו"ח הלאומי ה-3 לאובדן והצלת מזון בישראל. מסיבת העיתונאים התקיימה במלון לאונרדו סיטי טאוור של רשת פתאל.

הדו"ח מציג, לראשונה בישראל, מודל מפורט לאומדן אובדן המזון במקטע קמעונאות והפצה: ברשתות השיווק, השווקים הפתוחים, המכולות השכונתיות ועל ידי קמעונאים קטנים.

הדו"ח חושף כי שווי המזון האבוד בישראל, בהיקף של 2.3 מיליון טון, בשווי  19.5 מיליארד שקלים. חלק גדול מהאובדן הוא בר-הצלה, בהיקף של 1.1 מיליון טון ובשווי של 7 מיליארד שקלים. קרוב למחצית משווי המזון בר-ההצלה הינו במקטע קמעונאות והפצה, כאשר סך אובדן המזון במקטע זה הסתכם השנה ב-400 אלף טון. 

האובדן במקטע קמעונאות והפצה הוא בעל ערך כלכלי גבוה במיוחד, שכן הוא כולל בתוכו את כלל ההשקעה: גידול, ייצור, אריזה ושינוע. מדובר על מזון מוכן לשיווק וצריכה, אשר אובד בטרם הגיעו לצרכן הסופי.  עקב מאפייני האובדן בשלב זה, רובו המכריע של המזון האבוד הינו מזון בר הצלה, שניתן למנוע את אובדנו. בשל כך מקטע זה מהווה קרוב למחצית מפוטנציאל ההצלה בשווי של 3 מיליארד שקלים, מתוך פוטנציאל הצלה של 7 מיליארד ש"ח במשק.

 

לדברי חן הרצוג, הכלכלן הראשי של BDO: "ישראל מפגרת ביחס למדינות המערב בגיבוש מדיניות לאומית להצלת מזון וכתוצאה מכך המשק הלאומי מפסיד כל שנה 4.5 מיליארד ₪. לישראל, יותר מכל מדינה אחרת, יתרון כלכלי להצלת מזון, עקב השילוב בין שיעור הוצאה גבוה על מזון ורמת אי-שיוויון גבוהה. הצלת מזון הינה אחד מאמצעי המדיניות האפקטיביים ביותר להקטנת הפערים החברתיים במשק, וזהו מחדל שהממשלה עדיין לא גיבשה תוכנית לאומית כוללת להצלת מזון."

רשתות השיווק ויצרני המזון איבדו השנה תוצרת ברת הצלה בשווי של 3.5 מיליארד שקלים, המהווים כ-6% ממכירות ענף המזון בישראל המתגלגלים אל כיסו של הצרכן. קיומם של עודפי מזון במקטע קמעונאות והפצה הינו בלתי נמנע בשל העובדה כי הקמעונאים נדרשים להבטיח היצע מזון רחב, מגוון, וזמין בכל עת. אולם המצב שבו עודפי המזון נזרקים במקום להיות מועברים לנזקקים הינו כשל חמור - כלכלי, חברתי וסביבתי.